ככול שחולף הזמן, מנקודת מבטי הבלתי מקצועית, נראה לי שאנו קרבים לנקודת האל-חזור. כלומר, הנקודה שבה הגשת כתב אישום נגד אולמרט תהפוך לשאלה של זמן – הזמן הנחוץ להכנת כתב האישום והראיות לפרטי פרטים, ולא שאלה של האם בכלל. ייתכן כי נקודה זו בעצם כבר נחצתה. אינני יודע. מידע עיתונאי תמיד חייב להיות מוחזק בספק, אך העובדה שאפילו גדולי מגדלי האתרוגים בחצר הביזנטית של ראש ממשלתנו החשוד כבר אינם מכסים את ערוותו, מעידה שייתכן שהפעם הוגדשה הסאה.
ראש הממשלה אומנם הבטיח שכאשר יוגש כתב אישום הוא יתפטר, אך זה היה כאשר הוא עדיין סבר שהסרבול הרגיל של מערכת המשפט, השתיקה של שולה, והתחמנות של עורכי הדין שלו תאפשר לו לגרור את ההליך עד שכל המעורבים בפרשה ילכו לעולמם בזקנה מופלגת. אם הוא יפר את ההבטחה הזו, לא תהיה זו ההפרה הראשונה של הבטחה.
הלא, אם טוהר המידות היה נר לרגליו הוא לא היה צריך לחכות עד להגשה הפורמאלית בית המשפט. די בכך שהיועץ המשפטי יודיע שהוא החליט שכתב אישום יוגש, או שרמת העיסוק שלו בפרשה מונעת ממנו לעסוק בענייני המדינה באינטנסיביות הראויה. יש כזכור גם פתרון של נבצרות זמנית.
לכולם זכור בוודאי, כיצד הוא הודיע קבל עם ועולם כי יהיו אשר יהיו מסקנות ועדת וינוגרד, הוא לא יתפטר. המערכת הפוליטית לא הנידה עפעף. מדוע במקרה זה אנו מצפים לרמה ציבורית אחרת? למי במערכת הפוליטית שלנו יש אינטרס לנהוג אחרת? תירוצים להשארתו בתפקיד הרי לא יחסרו להם. הם חזקים בתירוצים.
במפלגת קדימה, מפלגה אופורטוניסטית נטולת אידיאולוגיה ועכבות מוסריות, שקמה למטרה אחת בלבד – החזקת השלטון, לכל אחד ידוע שהליכה לבחירות פרושה סוף דרכו הפוליטית. גם החלפה של מנהיג המפלגה לא עומדת על הפרק. המפלגה נלקחה כבת ערובה על-ידי מנהיג המפלגה החשוד. גם זה וגם קודמו. התקנון של המפלגה מעניק לו כוחות על. בנוסף, מטעמים אינטרסנטיים, איש מחברי המפלגה לא רוצה להיתפס כזה ששם לחשוד אולמרט את האקדח על השולחן.
מפלגת העבודה חוששת מבחירות. הסכסוכים הפנימיים במפלגה, וחוסר הרלוונטיות שלה, ייגרמו לה להמשיך ולאבד את כוחה בבחירות. הם גם מודעים כמובן לסקרים המנבאים את נצחונו של בנימין נתניהו. ברק כבר תרגל את התמרון של התחמקות מדרישות הציבור לעזיבת הממשלה.
הפארסה הקרויה מפלגת הגמלאים?! לכל חבריה ידוע שהם תופעה חד פעמית בכנסת ישראל, וטוב שכך. אני מקווה שלפחות מצביעיה למדו את הלקח והם לא יתפתו להצבעות פזיזות בבחירות הבאות. אין ספק שראש הממשלה החשוד יכול לסמוך על הצבעתם בכל מצב.
לישראל ביתנו אין סיבה לחשוב שהם יוכלו לשחזר את ההישג מהבחירות האחרונות. הם אומנם פרשו מהממשלה, אבל ברגע שיציבותה תהיה בספק, הם יימצאו את הדרך לחזור אליה. גם ליברמן אינו קוטל קנים כשמדובר במציאת אמתלות.
והחרדים?! נו באמת. לא חסר כסף בתקציב המדינה. אלי ישי גם יודע שהכוכב העולה אריאל אטיאס מצד אחד, וכוכב העבר אריה דרעי מצד שני, עלולים לכרסם במעמדו. בנוסף, כמפלגה שסיפקה נתח נכבד מכותרות הפלילים בכנסת עד כה, מוכרת להם האמרה "מי שגר בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים".
לאור המצב הקונייקטוראלי הנ"ל בכנסת לא נתפלא אם הכנסת לא זו בלבד שלא תאלץ את ראש הממשלה החשוד להתפטר, היא אף תהיה מוכנה לחוקק עבורו חוקים עוקפי בג"צ.
אז, לאן נוליך את הבושה? לא די בכך שהכותרות בעולם מביישות את תדמיתה של ישראל, ראש הממשלה החשוד מעורב בלפחות שלושה תהליכי משא-ומתן מדיניים קריטיים לישראל, והנושאים ונותנים מולו מודעים למצבו הלחיץ וכיצד בדיוק הם יכולים לנצל זאת.
זאת ועוד, הזמן שיוקדש על ידו להגנה המשפטית שלו, לא יופנה להתעמקות בפתרון בעיות חשובות של המדינה שגם ראשי ממשלה פחות עמוסים לא פתרו, כמו מערכת החינוך, העובדים הסוציאליים ועוד. ומה עם נפשנו הנקועה? כמה זמן עוד נחיה בבורדל הציבורי הזה? הציבור רק ימשיך לקטר, וגם אם בנס תתעורר מחאה ציבורית, ספק אם מחאה כזו בלי קשר לגודלה תצליח לדגדג מישהו במערכת הציבורית.
לצערי איני איש בשורות. אין לי פתרון. העובדה שבן אדם מחליט להיות פובליציסט לא אומרת שצריך להיות לו פתרון לכל בעיה בעולם. אני מקווה שמישהו יציע משהו רציני בתגוביות. בינתיים לא נותר לי אלא לספוק כפי בייאוש.
