בית הדין הרבני הגדול בהרכב הדיינים שרמן, איזירר ושיינפלד קבע כי יש מקום לפסול את כל הגיורים מאז 1999 של הרב דרוקמן העומד בראש מערכת בתי הדין המיוחדים לגיור.
החלטה זו חושפת מחלוקת עמוקה, עד כדי מאבק מר בין העמדה החרדית לעמדה הדתית לאומית בשאלות הגיור של העולים. ראוי להדגיש כי מדובר בגיורים שאושרו כולם על-ידי הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב עמאר, שחתם על תעודות המרת דת (גיור) רשמיות של מדינת ישראל, שבעקבותיהם הוכרו הגרים כיהודים לכל דבר.גיור הוא מעשה בית דין בלתי הפיך (פרט למקרים חריגים של מרמה מצד המועמד לגיור).
פסק הדין מטיל ספק ואף מבטל את הסמכות ההלכתית של בתי הדין המיוחדים לגיור שהוקמו על דעת הרבנות הראשית. בהלכה נקבע כי "לעולם אין בית דין בודקים אחר בית דין אחר אלא מחזיקים אותו שהם בקיאים ולא ייטעו". לכל היותר, רשאי בית דין הרבני הגדול לבדוק בערעור את המקרה שהובא לפניו, אך אין הוא מוסמך על-פי ההלכה ועל-פי החוק להטיל ספק במכלול הגיורים שנעשו ע"י בתי הדין המיוחדים לגיור. נוסף על כך מתוך ההחלטה מתברר כי בית הדין הגדול נכנס לפרטים של גיורים אחרים, בלי שהוגש עליהם ערעור ובלי לשמוע את הרבנים שישבו בבתי הדין הרבניים הנוגעים בדבר ואת הגרים עצמם. יתרה מזאת מן ההחלטה עולה כי בית הדין הרבני הגדול מטיל ספק בתוקף מערכת הגיור בכללותה.
התקדים החדש מקעקע את מערכת הגיור החיונית בישראל בראשות הרב חיים דרוקמן. בעבר היו ניסיונות כאלה ומועצת הרבנות הראשית קבעה בהחלטה בראשות הרב בקשי דורון כי "תעודות גיור של בתי הדין המיוחדים לגיור יתקבלו ע"י רושמי הנישואין". על סמך זה קבע, בהחלטה קודמת (2001), הרב שלמה דיכובסקי שישב בראש הרכב של בית הדין הרבני הגדול, כי "גיור שנערך ע"י בית דין מיוחד לגיור, אינו טעון אישורו של בית דין רבני, ולא יכול בית דין רבני לבטלו" - החלטה שהתקבלה נגד דעת מיעוט של הרב שרמן. הרבנים המגיירים מפנים גם לפסקי ההלכה בענייני גיור של הרב משה פיינשטיין זצ"ל שכיהן כראש מועצת רבני אגודת ישראל בארה"ב והוא לדעת הכל הפוסק הגדול בדור האחרון.
בעיית ההכרה בגיורים נוצרה עקב הוראה של ראשי הישיבות החרדיות, הרבנים ש"ך, אויירבך, קנייבסקי זצ"ל ואליישיב יבל"א: "הננו מזהירים את כל רושמי הנישואין שההלכה מחייבת אותם לבדוק את כל המציג תעודת גיור הן מהארץ והן מחו"ל האם באמת היתה הגרות כהלכה" (החלטה מתשמ"ד). אולם החלטת מועצת הרבנות הראשית היא שונה ומכירה בגיורים של בתי דין לגיור בארץ - כגיור סופי שאין מהרהרים אחריו.
פסק הדין החדש, הופך את כל הגיורים בארץ לגיורים על תנאי הטעונים בדיקה האם הגר מקיים הלכה למעשה מצוות לאורך חייו. עם כל הכבוד, אין ולא היה בהלכה, דבר כזה המעמיד בסימן שאלה את יהדותם של אלפי יהודים גמורים מכוח גרות. כבר אמר הרב דיכובסקי "כי מבחן קבלת המצוות נמדד ברגע שהמתגייר טובל לשם גרות, אם באותו רגע היתה קבלתו שלמה, אין לבטל את הגרות גם אם לאחר מכן הוא אינו עומד בכך. כיצד יכול בית הדין לשפוט את מה שהיה באותו רגע, כאשר הוא לא היה שם".
פסק הדין הנוכחי לוקה בכך שבית הדין הגדול פנה לרב דרוקמן ולחבריו כאילו הוא המפקח על מערך הגיור, כאשר אין לו סמכות אלא בתיק המסוים אשר לפניו. נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב עמאר נתבקש להפעיל את סמכותו ולקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של בית הדין הרבני הגדול, על-מנת למנוע ביזיון וקצף. גם היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להתערב בעניין ציבורי ואף להגיש, אם יהיה צורך בכך, עתירה לבג"צ לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול מחמת חריגה מסמכות. אין צריך לומר כי גם הגרים הנוגעים בדבר ובפרט אותם גרים שעניינם נידון שלא כחוק על-ידי בית הדין הרבני הגדול רשאים הם או עותרים ציבוריים לבקש את התערבות בג"צ בעניין הזה לשמירת שלטון ההלכה והחוק כראוי בנושא בעל רגישות ציבורית מיוחדת זו.
