מי שמכין את עצמו לחגיגות השלום עם סוריה כבר בקרוב צפויה לו עוגמת נפש. נראה שנגזר עלינו להמתין עוד זמן רב לשלום המיוחל עם השכנה מן הצפון. אין כל מניעה לעשות הכול כדי להגיע לשלום, אך מי שאיננו רואה את המציאות נכוחה, כנראה חי באשליות מתוקות.
רק לפני שנה החשש ממלחמה רבתי עם סוריה עוד טרף את דעתם של הישראלים המודאגים, והנה לפתע, לכאורה שינוי חד ותלול. קשה להבין מה קרה, אך לא תהיה זו הפרזה אם ייקבע כאן שהסיכוי למימוש החזון נמוך מאוד. כדי להבין את המכשולים להגיע לשלום יש לנתח את הידוע לנו ולהעריך באופן רציונאלי מה הסיכויים. כל אחד מן השחקנים שאמורים להיכנס לזירה יודעים היטב מה מטרותיהם ומה מצבם בתוך מדינותיהם.
ראש ממשלת ישראל בעיני הוא חף מכל פשע כל עוד לא הוכחה אשמתו, או נכון יותר כל עוד לא הוגש כתב אישום. עם זאת, האווירה הציבורית כיום היא כה עוינת כלפי אולמרט עד כדי שכל מהלך שלו, גם אם יש כוונה טובה מאחוריו, ייתפס כספין פוליטי למען הישרדותו. אין לראש הממשלה שום יכולת פוליטית להגיע אפילו להידברות מהותית עם הסורים. מפלגת העבודה לא תהיה מוכנה ללכת רחוק יותר מאשר הלך ברק בהיותו ראש ממשלה.
הסורים לא יהיו מוכנים לשום מהלך שהוא פחות ממה שהציע להם ברק והם דחו זאת על הסף. ראש הממשלה נמצא בקלחת פוליטית שכנראה תוביל אותו אל מחוץ למערכת הפוליטית, אך גם אם לאו, אין בישראל של 2008 שום תמיכה ציבורית רחבה לירידה מן הגולן. גם המפלגות האחרות מן הקואליציה לא תיתנה את ידיהן למהלך פוליטי שעלול לסכן את מעמדן בציבור. הם יעטפו זאת בעטיפה אידיאולוגית, אך האמת ידועה לכולם.
סוריה נמצאת במצב קשה למדי. היא מבודדת, קרועה בין רצונה להוכיח את ניקיון כפיה, אך ידיה טמונות עמוק בתוך עולם הטרור והיגון. אירן היא המשענת היחידה של סוריה ואין צורך להסביר מה מטרותיה. יש המעריכים שאסד זקוק גם הוא לספינים תקשורתיים. לא מן הנמנע, אך מי שחושב שמאחורי הספינים עומדת עמדה סורית פשרנית, לא מן הנמנע שיתאכזב. ויש הטוענים שהאופציות פתוחות לבחור בין הערוץ הסורי לבין הערוץ הפלשתיני. הבעיה הגדולה היא שישראל עדיין לא החליטה אם היא רוצה באיזה שהוא ערוץ.
התנהלותה של ישראל במשך שנים ביחס לפלשתינים ולסוריה היא התנהלות בלתי ראויה. אין כל אפשרות להגיע בו-זמנית להסדרים גם עם הפלשתינים וגם עם הסורים. זו שטות שאין כדוגמתה לחשוב שבהינף יד וכמה חודשים של משא-ומתן, ניתן להחזיר את הגולן וגם לכנס את רוב ההתנחלויות בגושי התיישבות, ולוותר על השטחים ברמה ביהודה ושומרון. רק מי שאיננו רוצה באמת להגיע לשלום מסוגל לחשוב בצורה כה מעוותת, או לחילופין יתכן שבאמת הספין הוא החשוב. הצרה היא שישראל מעולם לא החליטה מה היא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה.
המציאות הביטחונית האיומה השוררת בדרום המדינה אינה יכולה לאפשר מהלך ב"חזית" נוספת. הבעיה הפלשתינית כה סבוכה עד כדי שלא ניתן להתפנות אפילו למחשבות נוגות לגבי שלום עם סוריה. פשוט אין מי שיעשה את זה. ממשלת אולמרט משותקת משום שראש הממשלה נמצא בבעיה אישית קשה ביותר, אך לא רק משום כך אלא משום שגם השותפות הקואליציוניות אינן מסוגלות להוות כל משקל נגד.
ואם כבר מדברים על ספינים, הרי כל המפלגות עוסקות בכך. זו הצרה האמיתית של ישראל. חוסר המנהיגות בכל הקשת הפוליטית, הרדיפה אחר מנעמי שלטון מכל סוג שהוא והעדר מדיניות ביטחונית ומדינית ראויה, הופכים את כל התוכניות של שלום עם סוריה או עם הפלשתינים לקרקס פוליטי.
