צמד המלים - "והמחיר ידוע" - המוצמד באופן פאבלובי כל אימת שמדובר ב"שלום" עם סוריה- מצמרר. כמו לא נלמד הלקח האולטימטיבי מהנסיון המר שבנסיגה מלבנון (2000) ומה"הינתקות" ברצועה(2005)- שמכל מקום ממנו נסוגה ישראל צומח לה רק רע. וכאילו שחובה, כהרגל גלותי, להתנהל לפי הרצון הערבי.
מצמרר לחשוב שפוליטיקאים כושלים, שעניינם רק בהישרדות, מרשים לעצמם לשחק בחיי אנשים כמו היו פיונים בשחמט וכעלים נידפים ברוח לטאטוא. כאילו לא מדובר בעשרות! ישובים פורחים ובכ-17,000 נפש שהכו שורשים זה דור שלישי, וביצירת טראומה לאומית.
וכי הזכות הישראלית בגולן לא גוברת על זו הסורית כמו באורך הזמן-שהינו כפול: כיום 41 שנה למול 22 של הסורים (1945-1967), ועוד כשהשטח ריק מערבים (להפסת הדעת של יפי-נפש)?
וזה, עבור שלום הזוי עם משטר מיעוט עלאווי רדיקלי. אם השלום עם מצריים הינו עקר ועל תנאי-שבבסיסו עוינות עמוקה ומטרתו "להחזירנו לממדים הטבעיים"- אז הסורים יספקו שלום בעל ערך? רק לפני זמן קצר טפח בשאר אסד בפנינו- 'שאין לצפות בשום מקרה לשלום חם', ובכך חזר על דברי קודמיו. והפירוש- שאין ביטחון שתהיה אף שגרירות ישראלית בדמשק,"שהרי לא הייתה לסוריה מעולם שגרירות בבירות", וכן, שתימנע נהירת ישראלים לשטחה פן יבולע למשטר הדיקטטורי.
גם הכוונה שדמשק תעמוד בתנאי סף של שלום כלשהו כמו הינתקות מאירן הנה אשליה. קשר הדם, הדת והברית ימנעו "טריז ישראלי" עמה. והתמיכה הסורית בחיזבאללה הינה אינטרס עליון לשליטה בלבנון, החשובה מהגולן. ועוד, סוריה למדה לחיות שנים ללא הגולן המהווה כחצי אחוז משטחה (1,100 קמ"ר מול 160,000 קמ"ר),ולא מכבר (2004) ויתרה על חבל אלכסנדרטה-התאיי שהטורקים קרעו (1939).
נטען ש"שלום" ימנע מלחמה. והרי אין כל ביטחון בכך, שהרי אחרי הנסיגה מלבנון לא חדלו ההתגרויות הקשות עד לשיאן במלחמה ב-2006, וכך גם גשם הקסאמים אחרי ה"הינתקות". כל נסיגה, ודאי משטח שולט ושגיא כרמת הגולן, מבטאת קריסה ישראלית שמחציפה את אויבינו ומגדילה הפיתוי לתוקפנו. שנית, דוקא קירבתנו לדמשק מהווה הרתעה! וריסון המשטר. עובדה.
שלישית, במקרה של מקח טעות, "מחיר" הדמים בכיבוש מחדש בנחיתות טופוגרפית משוועת ולמול ישובים מבוצרים וחמושים שהסורים יישבו, יהיה אכן ידוע. ובכלל, אם ישראל חרדה תדיר ממלחמה ו"פתרונה" - התקפלויות אין קץ והתענגות על סיר הבשר-היא אכן מתקיימת על זמן שאול.
ובאשר למים. כשהכנרת מצטמקת, לאפשר שליטה סורית בחופה המזרחי ולשאוב ממימיה- וזה הפירוש הסורי האולטימטיבי לחזרה לקווי 67' או אף לגבול הבינ"ל מ-1923 - הינה איוולת אסטרטגית משוועת. בנוסף, סוריה רואה במקורות המים שבגולן משאב לאומי ולדעתה "על ישראל יהיה לקנותם כפי שהיא קונה נפט מסיני".
ומחיר הפינוי. אם עקירת ישובי הרצועה עלתה כבר כ-10 מיליארד ש"ח, והיד נטויה (שהיו יכולים לפתור הפער החברתי!), העקירה מהגולן תעלה מחיר אסטרונומי (בזמנו הוזכרו 30 ביליון ד').וכן לא תהיה ארה"ב שתסייע, מסיבות ידועות.
ועל הכל, ה"מחיר" לא חייב להיות "ידוע" לפי הנוסח הערבי. ישראל יכולה וצריכה להתעקש על פתרונות פונקציונליים, ולא טריטוריאלים, כמו חכירה נוסח קק"ל, ודוגמאות לא חסרות בעולם ובאזורנו. יהיה בכך גם לקח אוניברסאלי שתוקפנות אינה משתלמת- לקח שטרם התפכחנו ליישמו מול שכנינו.
