בחברה הכפרית המסורתית המגורים ואמצעי היצור שכנו באותו תא שטח. המשפחה המורחבת ייצרה לעצמה את צרכי המחיה והשלימה החסר באמצעות סחר חליפין.
עם התפתחות המקצועות החופשיים, גדול האוכלוסין והמהפכה התעשייתית, התפתחו בסמוך לערים אזורי תעשיה ופונקציות תומכות. תיאוריות התכנון במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הציעו הפרדה (ZONING) בין שימושי הקרקע ויצרו מרחק פיזי בין שכונות המגורים ואזורי העבודה שהתרחקו לשולי הערים. אזורי המסחר נותרו במרכזי הערים וברחובות הראשיים.
ההפרדה נוצרה מאחר שבתחילת הדרך הייתה התעשיה מקור של זיהום ורעש, ודרשה שטחים גדולים שהיו חסרים בערים ההיסטוריות.
בישראל קיימות תוכניות מתאר ישנות, שחלקן תקפות. אשר יצרו הפרדה ברורה בין אזורי התעשיה והמלאכה לאזורי המגורים. קיימים עדיין ישובים עירוניים, בעיקר בישוב הישן, במגזר הערבי והכפרי שבהם שימושים מעורבים של מסחר ותעשיה זעירה דרים בכפיפה אחת.
תוכניות חדשות בישובים עירוניים מציעות להוציא המטרדים (מוסכים, אחסנה-המחייבת תנועת רכב כבד, חומרי בניין וכדומה) מחוץ למרקם העירוני, אך שימושים אחרים שאינם מטרידים נשארים. במגזר הכפרי (מושבים וקיבוצים) אמצעי הייצור סמוכים או משולבים עם המגורים (מחנה-בקיבוץ, נחלה-במושב). בתוכניות חדשות, הפעילות המטרידה יוצאת (רפתות ולולים וכדומה). אך פעילות כלכלית אחרת נשארת.
תוכנית המתאר המחוזית תממ/7/3 (במחוז המרכז) מציעה מגוון שימושים כלכליים בתחום נחלות המושבים (עד לשטח בנוי של 500 מ"ר).
בספרה של ג'יין ג'יקובס -"מותן וחייהן של ערים אמריקניות גדולות" (הוצאת "בבל"). קיים פרק העוסק ברבגוניות עירונית, בפרק זה, קובעת המחברת 4 תנאים להחזרת ה"חיות" לעיר-שימושים מעורבים, צפיפות, ותק (בניינים ישנים), בלוק עירוני קטן.
ישנם אזורי תעסוקה ארציים או אזוריים שפעילותם מחייבת הפרדה מהמגורים. כמו - תעשיות כימיות, תעשיות עתירי שטח ולוגיסטיקה, תעשיות הקשורות למיקום-נמל, שד"ת. לעומת שימושי תעשיה אלה קיימים שימושים רבים שניתן לשלבם באזורי המגורים. מגמת השילוב עולה בקנה אחד עם התופעה של עבודה מהבית, כתוצאה מהתפתחות התקשורת. התפתחות זו מבטלת החובה בנוכחות אישית ומאפשרת ביצוע העבודה גם מרחוק. לתופעה זו ישנם גם חסרונות- חוסר אינטרקציה חברתית, קשיי ניהול וצורך בהתאמת המסגרת האירגונית, ערבוב שעות עבודה ומנוחה. התאמת עובדים.
כאמור, בתוכניות המתאר הישנות שחלקן עדיין תקפות, קיימת הפרדה ברורה בין תעשיה למגורים. בשנים האחרונות מקודמות בערים הגדולות תוכניות חדשות שייעודן מגורים. בתוכניות אלה מוצעת צפיפות מגורים נטו בממדים שלא הכרנו. בין היתר בגלל עליית ערכי הקרקע. וגם בגלל שחלק מהתוכניות עוסקות בהתחדשות עירונית, דבר המחייב הוספת יחידות רבות בכדי לאפשר פינויים כלכליים. תוכניות אלה מהוות הזדמנות פז.
אין מניע לשלב בתוכניות אלה בסמוך או בתוך השכונות מגרשים לפעילות עסקית-משרדית, טכנית, מסחרית, רפואית וכדומה. מרבית פעילות זו אינה מזהמת או מטרידה.
עירוב שימושים אינו בהכרח מגורים ותעסוקה. קיימות בארץ שכונות מגורים חזקות שבהן אין שימוש מעורב לתעסוקה באופן מובהק (ראה שכונת רמת אביב) בשכונה זו קיימים שימושים של מוסדות תרבות, חינוך, נופש ופנאי. שימושים המחזקים ומשלימים את המגורים.
קיימים יתרונות רבים בשילוב השימושים - פעילות עירונית לאורך רוב שעות היממה, ניצול כלכלי של התשתיות, מניעת גלישת שימושים מחוץ לעיר ופגיעה בכלכלת העיר, קירבה בין העובד למקום העבודה (הקטנת יוממות) ועוד.
הכנסת שימושים מעורבים תקטין האפשרות ליצור אזורים ללא תנועת כלי רכב. מכוניות יכנסו לשכונה המעורבת. עד שימצאו פתרונות מרחביים (ניצול תת קרקע/על קרקע) או שימוש בטכנולוגיה, כגון מדרכות נעות ופתרונות דומים.
גם העובדה שרק כ-10% עד 15% מהמועסקים במשק הינם עובדי התעשיה המסורתית המחייבת הפרדה ממגורים. מחזקת את המגמה. יש לציין כי בתוכנית האב לעיר ראש העין שהוכנה ע"י ממ"י והעיריה(משרד אסיף- מליס) הוצע לאפשר שימושים מעורבים.
בתוכניות המפורטות שקודמו. נציין את תוכנית מתחם A (משרד יער). המציע עשרות אלפי מ"ר של שמושים שאינם מגורים, המשולבים בשכונה בהמשך לרחוב "שבזי" שהוא ציר מרכזי בראש העין הוותיקה.
