הפעם עוסקים אנו בהתבטאויות גזעניות ופוגעות מאוד של אנשים בכירים ועל מידת ההשפעה של התבטאויות אלה על תפקידים ציבוריים הפתוחים עבור אנשים אלה. נתחיל מהמקרה האחרון.
ראש עיריית רמלה, יואל לביא, היה מועמד מוביל לתפקיד מנכ"ל מינהל מקרעי ישראל. אז הובא לידיעת המחליטים כי למר לביא יש היסטוריה של מספר התבטאויות פוגעניות באוכלוסיה הערבית, עקב היותה ערבית, התבטאויות אלה מכונות בפי כל התבטאויות גזעניות, ובצדק. מר לביא התנצל על התבטאויותיו.
היועץ המשפטי לממשלה בחן את המועמדות - ופסל אותה.
ונלך לימי ההינתקות
בימי ההינתקות הייתה המשטרה בלחץ אדירים, על אף הכאב הענק והמתח הבלתי אפשרי אף אחד מהנצים לא רצה כאן מרחץ דמים יהודי. אבל הלחץ עשה את שלו, קצין המשטרה שחם ניסו תידרך את אנשיו לאחר 4 ימים ללא שינה, והתבטא במילים קשות מאוד נגד המפגינים הכתומים, הוא השתמש אף בביטויים המסיתים את פקודיו להשתמש באלימות נגד המפגינים. שחם ניסו, אולי בעזרת אחרים, תפס עצמו באותו יום - אסף מחדש את אנשיו ותיקן את דבריו, באותו היום עזב את ההינתקות, והוגלה מרצון לשנתיים למחוז הדרום, שם טיפל בפשיעה הבדואית, משחלפה לדעתו תקופת הגלות, ביקש להתמנות לתפקיד בכיר במחוז ירושלים, וכמה גופים עתרו על-מנת למנוע את קידומו על-רקע התבטאויותיו בהינתקות.
בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ קבע בעניין שחם ניסו (במסגרת פרשנות לחוק שלא מבהיר קריטריונים ברורים) את הכללים לפסילת מינוי עקב התבטאויות פוגעניות ומעליבות ובעיקרם (אני כותב מהזיכרון, ואני גם עושה סלט בין הקריטריונים עצמם ובין פעולות התיקון שעשה קצין המשטרה ואשר שכנעו את השופטים, כפי שנראה בהמשך, כי עוונו נמחל):
- האם נובעים מתורת עולם או שמדובר בהתבטאות מן הפה ולחוץ
- האם יש תנאים מיוחדים של לחץ (אין תופסים אדם בשעת צערו)
- האם הייתה חרטה כנה ואמיתית, האם הייתה התנצלות בפני הנפגעים
- האם היה ניסיון כן ואמיתי לתקן את הנזק שנוצר בעקבות הדברים
- האם הטמיע הדובר את המשמעות השלילית של דבריו, והאם ניכרת ההטמעה הזו למעלה מכל ספק
בכל המבחנים עמד שחם ניסו, הוא היה בלחץ, הוא מעולם לא התבטא כך, הוא העניש עצמו הרבה מעבר למה שסברו מפקדיו, בית המשפט אישר את מינויו, אפילו גם השופט העליון איילון (ג'וניור), המקורב אידיאולוגית לכתומים, סבר כי נמחל עוונו של ניסו. אכן יש יצירות מופת שבבית המשפט העליון, ופס"ד שחם ניסו הוא אחד מהן.
ועתה נעבור לחברו של ראש הממשלה, טומי לפיד
באחד מימיה הראשונים של מלחמת לבנון מונה טומי לפיד על-ידי הממשלה לתפקיד יו"ר מועצת יד ושם. אינני יודע עד כמה ניסו להסתיר את המינוי, בכל מקרה, לי הוא נודע בדיעבד.
פניתי בכתב לראש הממשלה ולשרת החינוך בבקשה שיבטלו את המינוי, על בסיס התבטאויותיו הגזעניות ושל מפלגתו לשעבר של לפיד בנוגע לחרדים ולערבים.
פניתי גם לוועדת שפניץ, אשר אישרה את המינוי, וכאן אפילו נדרש אישור מיוחד עקב יחסי החברות בין ראש הממשלה ללפיד.
ובואו נזכור כי התבטאויותיו היו רב פעמיות, חריפות, חריגות, הם מבטאות תורת עולם מעוותת ומקולקלת, פוגענית וגזענית, הוא התבטא ומתבטא כך בכל תנאי, גם עם מזגן אוויר, ובלי, גם באולפנים, גם בכתבות - ללא יוצא מן הכלל, הוא מעולם לא התחרט, ומעולם לא הטמיע את השליליות ואת הנזק שבדבריו - והוא, האיש בעל הפה הכי מלוכלך והכי נמוך בפוליטיקה הישראלית, הלך להיות יו"ר של המוסד אשר יותר מכל מסמל את אחדות העם היהודי, וטומי לפיד בהיכל יד ושם מנתץ את הסמל הזה ברגל גסה. לא עזרו הפניות, ולכן עתרתי לבג"צ.
- שטחתי בפני בג"צ את התבטאויותיו הגזעניות, את השיטתיות שלהם, את המשכן לאורך שנים, את אי ההתנצלות - נהפוך הוא.
- הבאתי בפני הבג"צ את הכללים ההגיוניים שנקבעו במקרה שחם ניסו.
- הבהרתי והוכחתי כי התבטאויותיו, מאמרים, קריקטורות של שינוי, סרטים של מר לפיד ותנועתו לא היו מונחות בפני ועדת שפניץ כאשר אישרה את המינוי - ולכן שיקולים עיקריים לא נלקחו בחשבון על-ידי הוועדה.
- הוכחתי שחור על גבי טיעון, כי לפיד שיקר במצח נחושה בנקודות רבות בתצהיר אותו הגיש, על-מנת להתקבל לתפקיד.
- הוכחתי כי על אף טענותיו של ראש הממשלה במכתב שהגיש בעקיפין לבית המשפט, לא היו בפועל מועמדים נוספים, לא היה שום שיקול דעת מתועד של יתרונות וחסרונות של מועמדים כאלה - המינוי נתפר על-פי מידתו של לפיד - בלי לבחון בפועל אף אלטרנטיבה אחרת (כמתחייב בחוק ובעיקר בפרשנות של החוק על-פי נוהלי היועץ המשפטי לממשלה).
לא עזר כלום, לפיד לא הגיע כלל לדיון, הוא גם לא היה מיוצג, הצעתי לדחות את הדיון בשל כך לא נתקבלה - כאילו, ורק כאילו ההחלטה נתקבלה מראש בתיק, נציגת היועץ המשפטי לממשלה, ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות, הגנה על המינוי בחירוף נפש - והעתירה נדחתה.
בקשה לדיון נוסף הגשתי באיחור של כמה ימים (צריך גם להתפרנס לא?) והיא לא נדונה לגופה כלל.
אז זה שממשלת ישראל רקובה מן היסוד, כולנו כבר יודעים, אך איך נותן היועץ המשפטי לממשלה את ידו לריקבון, זו השאלה! מתברר כי על-פי היועץ המשפטי לממשלה, החברות עם ראש הממשלה גוברת. גזען חבר - כשר, גזען שאינו חבר, על אף שהתנצל, פסול.
נראה לך מני מזוז? נראה לך?
