אף שמרגע לרגע הולכת ומתהדקת עניבת החנק סביב צווארו של אהוד אולמרט - ראה זה פלא: גם במצבו הקריטי ממשיך ראש הממשלה לשרוד, כשהוא מפרפר ונאבק עד צאת הנשמה. ממש כמו חתול בעל שבע נשמות.
אתמול הוגדשה הסאה, כאשר חברו הנאמן לקואליציה, אף כי יריבו הפוליטי, תבע ממנו, במפגיע, להסיק את המסקנות הדרושות, להתפטר או להכריז על נבצרות והוא סירב: "שילך מי שרוצה ללכת. אני נשאר". עם זאת, האמת ניתנת להיאמר כי אהוד ברק, עצמו, אילו הדבר היה תלוי בו, היה מעדיף להמשיך ולרפד את הכסא החם שלו בממשלה, כשר ביטחון, מה גם שהוא נהנה מגיבויו של אולמרט ומכימיה עמו. פרט לכך אין זה סוד שהוא ירא מן הבחירות הממשמשות ובאות, שאינן מבשרות, על-פי כל הסקרים, ישועות ל"עבודה".
יותר משהיתה זו, אפוא, טקטיקה של יריב - פעל ברק מכוח האילוצים של חבריו למפלגה, כמו עמי אילון, אופיר פינס ושלי יחימוביץ'. אלה, שהפעילו נגדו מכבש-לחצים ענק, מאיימים, זה מכבר, בפרישה מן המפלגה, אם לא יתנער, כמנהיג "העבודה" מאולמרט. חקירת טלנסקי היתה רק הקש ששבר את גב הגמל שלהם: הם, פשוט, איימו ללכת בדרכו של חברם למפלגה, אפרים סנה, ולנטוש, כמוהו, את מפלגתם.
אולי זו אירוניה של הגורל, אבל, כך או אחרת, בהכרזתו של ברק אפשר לראות גם מעין הושטת חבל-הצלה לאולמרט, החבול כל כך, כדי שיוכל לרדת, בדרך הטבע, מן העץ שעליו טיפס, כאשר לא רק "העבודה" אלא גם שס נוטשת אותו, מסיבותיה שלה. שהרי זה הרבה יותר אלגנטי לפרוש, מוקדם יותר, מן הממשלה, כשניתן להיאחז בנימוק הטבעי של צורך בבחירות, מאשר לנטוש מאוחר יותר כשחרב הפלילים מונחת על הצוואר.
אבל, גם בטרם הלך - כבר ניטש, בכל עוזו, המאבק על הירושה בהנהגת קדימה. בין ציפי לבני, חיים רמון ושאול מופז מתנהלת בימים האחרונים מלחמת עולם, כאשר רוחם של השלושה, הדוחקים את הקץ, קצרה מלהמתין לבוא העת הראויה להתמודדות.
החברים נוטשים
הגיעו הדברים לידי כך שאפילו מקהלת העבדים הנאמנה של אולמרט בקרב אנשי התקשורת החלה מתנערת ממנו. פתאום יש לאיילה חסון "סקופ" נגדו בערוץ הראשון של הטלוויזיה, כשהיא מבשרת, ראשונה, על כוונותיו של אהוד ברק; פתאום משמיע נחום ברנע דברי תוכחה על אלילו, כפי שהתוודה בידיעות אחרונות: "התחושה, שלי לפחות, הייתה מבוכה הולכת ומחריפה, בושה, אפילו כעס. לא על טלנסקי: על אולמרט. אם עדותו של טלנסקי אמת, אם מה שתיאר הוא הסולם שבעזרתו טיפס אהוד אולמרט אל ראשות הממשלה, אולי אין מנוס מלחפש את הסולם שיוריד אותו למטה... טלנסקי קורא לעצמו 'שנורר', אבל אם תיאוריו נכונים, השנורר האמיתי הוא ראש ממשלת ישראל".
אכן, דברים כדורבנות. מי פילל ומי מילל שמי שהלך אחרי אולמרט, בעין עיוורת, ינטוש אותו פתאום לכלבים. אפילו העיתונאי מוטי גילת, שמילא עד כה פיו מים, אינו מהסס לצאת בחורי-אף נגד אולמרט ולקרוא לו, מעל דפי "ישראל היום": "מושחת, לך כבר".
אין זאת כי אם גזר-דינו של אהוד אולמרט כבר נחרץ, עוד בטרם הושלמו החקירות, עוד בטרם יבוא שוב טלנסקי - אם בכלל יבוא - לחקירה נוספת לארץ, כפי שהבטיח. הוא הרי שקוע עצמו עד צוואר בבעיות מחלתה של אשתו ונוסף לכך גם מצוי בבוץ החקירות של שלטונות מס הכנסה בארה"ב על התנהלותו הכספית.
אז שוחד או לא שוחד, פלילי או לא פלילי - אולמרט, שנטל, בכוונה תחילה, כספים במזומן, כדי שלא ייאלץ לדווח עליהם, כבר חרץ בעצמו את גזר-דינו, ללא משפט!
