"אני מרגישה כאילו דחסו אותי לתוך מטחנת בשר ומנסים להעביר אותי דרכה", כך תיארה אחת התלמידות שלי בכיתה י"א את המצב ברגע של ייאוש. שנה מטורפת, אין ספק! השביתה הרסה את שנת הלימודים. אבל האמת מוכרחה להיאמר - שנת הלימודים היא שנה מפורקת כבר מזמן, ללא קשר לשביתה!
כיצד קרה הדבר? הרי אי אפשר להאשים מישהו שרצה להכשיל את מערכת החינוך! התיאור הבא מראה כיצד הדרך לכישלון המערכת הייתה רצופה כוונות טובות של כולם. בסך-הכל רצו להיטיב עם התלמידים ולהעלות את אחוזי הזכאות לבגרות, ואפילו עשו לשם כך מאמצים עילאיים. אלא שתוך כדי תהליך פירקו את השנה, את המבחנים, ובדרך גם את התלמידים והמורים.
להלן כמה נקודות ציון :
- בעבר נבחנו בבחינות הבגרות בכיתה י"ב בלבד.
- כדי להקל, החלו להבחן בכיתה י' ובכיתה י"א, כל בית ספר על-פי בחירתו.
- תוך כדי, כדי להקל, המציאו את גם ההגרלות ואחר כך את המיקוד (השנה בגלל השביתה, לימדנו רק לפי המיקוד – ופירקנו את נושאי הלימוד).
- ושוב כדי להקל, ולהעלות את אחוזי הזכאות, המציאו את מועד ב' באנגלית ובמתמטיקה.
- המציאו את "ההזדמנות השלישית" (בקיץ).
- המציאו את המודולאריות - פירקו את מקצועות הלימוד השונים למספר שאלונים - כך במתמטיקה, באנגלית ובעוד מקצועות נבחנים בכיתה י"א ובכיתה י"ב, ולעיתים כבר בי'.
כל אחד מהמהלכים היה, כאמור, מתוך כוונה טובה, אבל התוצאה היא שהתלמיד עסוק כל הזמן בהכנות לבחינות קיץ, חורף, מועד א', מועד ב', אותו מקצוע מפורק לגורמים ...
ומה רע בכל אלה?
העדר הזמן - כל בחינה כזו גוזלת משאבי זמן ואנרגיה:
- לכל בחינה צריך להתכונן, צריך להבחן בבחינת מתכונת ולשם כך מפסיקים את מהלך הלימודים הרגיל. התוצאה - שנת הלימודים מתקצרת, אבל את החומר צריך להספיק....
- יתר על כן, בחינות הבגרות נקבעות על-פי מועד הגיוס הראשון באמצע יולי, כך שצריך לסיים את הבחינות, כולל מועד ב', לפני מועד הגיוס. (כיום מועדי הבגרויות מותאמים למועדי הגיוס).
- כדי לגשת למועד ב' צריך לבדוק את מועדי א', אז שוב מקדימים את מועדי הבחינות... וכך מתחילים מועדי הבחינות הרשמיים בתחילת מאי, כאשר לפני כן יש בחינות מתכונת (מבחני מגן) ומבחנים מעשיים במקצועות שונים.
- האבסורד הגדול הוא שלוח המבחנים מותאם, כאמור, לתאריך הגיוס של תלמידי כיתה י"ב, ואז גם מועדי הבחינות של תלמידי כיתות י' יא' מותאמים לתאריך הגיוס של תלמידי יב'... ובהתאם לכך מתקצרת שנת הלימודים גם שלהם ...
- העדר רצף לימודי - פעם למדו במגמה. למשל במגמה הביולוגית למדו כל התלמידים בכיתה ביולוגיה וכימיה. היום, כדי להטיב עם התלמידים, באורח לגיטימי יש צירוף המקצועות - תלמיד יכול ללמוד ביולוגיה עם:
- ביוטכנולוגיה, תיאטרון, תקשורת, אומנויות העיצוב, ערבית, מחשבים, ועוד ועוד.
אליה וקוץ בה – בגלל מערכת הבחינות, לקראת פסח מתחיל תהליך שבו תלמידים חסרים בקבוצת הלימוד - פעם זה בגלל בחינת המגן/בגרות/בחינהמעשית בביוטכנולוגיה, פעם אחרת כשיש מגן/בגרות/מעשית בתיאטרון, כאשר יש מגן/בגרות בערבית וכו', וכך מתקצר זמן מורה-תלמיד.
צריך להיות גאון או ליתר דיוק לוליין בקרקס, כדי לתמרן בכל המערכת הזו: בין מערכת הלימודים הרגילה, הפעילויות החברתיות הנחוצות והלגיטימיות, בין מערכת המבחנים השונים ובמהלכם גם בין התגבורים.
החמור בכל התהליך שתואר הוא שההפסקות בלימודים, חוסר הרצף, העובדה שנמצאים לעיתים בסד בלתי אפשרי של זמן בגלל ריבוי בחינות וקיצור השנה, גורם לא אחת לכך שהתלמידים "מתפרקים" ומרימים ידיים, מפסיקים ללמוד ונכשלים....
בעיה נוספת שהתעוררה בשנים האחרונות היא שחוסר הרצף בלימודים גורם לתלמידים רבים להתחיל לעבוד והם משנים את סדר העדיפויות שלהם (וכאן יש מקום לדיון נפרד). המורים מצידם, לחוצים, לוקחים על עצמם את האחריות, עושים לעיתים את העבודה במקום התלמיד, והקושי לעמוד באחריות זו רק הולך וגדל, דבר המגביר את התסכול.
התקציב: למקצועות רבים מספר שאלונים שנערכים בשנים שונות – לכל בחינה כזו מנגנון שלם - הכנת השאלון, העברת המבחן – מנהלה, משגיחים, הדואר הנותן שרות שמירה והעברה, ומנגנון לבדיקה. ללא ספק התקציב לכך גדול, גדול מדי..
התוצאות: למרות כל המאמצים שפורטו לעיל, לא הגענו לאחוזים מרשימים של זכאות לבגרות - אחוז הזכאים לבגרות בשנת הלימודים תשס"ו עמד על 53.3 אחוזים, בדומה לשנה הקודמת .
השלם שנוצר מפירוק הבחינות למרכיבים לא עולה על סכום חלקיו, כפי שרצו אלה שטוו את התוכניות השונות. יותר מכך – אם נבדוק את מרכיבי הזכאות, הרי שבנוסף לכך שקרוב למחצית התלמידים לא הגיע לזכאות המיוחלת, הרי שחלק ניכר מבעלי הזכאות לא יוכלו להשתמש בה לקבלה לאוניברסיטאות, ולכן יסיימו את התיכון ללא מקצוע וללא כרטיס הכניסה לאוניברסיטה. והעיקר - בדרך איבדנו הרבה – את יכולת הלמידה היעילה, את האחריות של התלמיד ללימודיו ולהישגיו, את המשמעת, וגם את ציבור התלמידים והמורים שהפך למתוסכל.
הצעות לשינוי/שיפור -
- יש לבחון בכובד ראש את האפשרות לצמצום מספר השאלונים שעושה כל תלמיד, וריכוזם בסוף כיתה י"ב בלבד, כבעבר, תוך פניה לשלטונות הצבא להתאים עצמם למועדי הבגרויות ולא להיפך..
- להפוך את שנת הלימודים בכיתה י' ויא' לשנה מלאה, ובכיתה יב' יערכו המבחנים המסכמים.
- בימים אלה מתגבשת הצעה של בוגרי "מכון מנדל למנהיגות חינוכית", רובם מנהלי תיכונים, לצמצום מספר בחינות הבגרות, אך כבר עכשיו אוכל לומר שהמתכונת המוצעת של צמצום המקצועות לשלושה, עלולה לגרום לכך שמקצוע שלא נבחנים בו לא ילמד. יש לבחון את התוכנית תוך ההסתייגות הזו.
- לוותר על המדד של "שיעור זכאות לבגרות" כמדד בלעדי להצלחת מערכת החינוך... להשקיע בתהליך הלמידה, בהגברת המשמעת, ובהקניית ערכים ולהחזיר עטרה ליושנה...
