דלקת של הלחמית נובעת מזיהום, אלרגיה או גירוי.
הסימנים: אודם, הפרשה מהעין, ובהתאם לסיבת התהליך, גם אי נוחות וגרד. האבחנה הינה לרוב קלינית ולעיתים נלקחות תרביות. הטיפול הינו לרוב בהתאם לגורם.
הסיבה השכיחה לדלקת זיהומית הינה וירלית או חיידקית. מחלה זאת הינה מדבקת מאוד. חומרים רבים יכולים לגרום לתגובה אלרגית והתוצאה החזותית תהיה דומה.
גירוי של הלחמית יכול להיגרם מגופים זרים, רוח, אבק, עשן, אדים, חומרים כימיים נדיפים ובעיות אחרות של זיהום אוויר. כמו-כן, חשיפה מוגזמת לשמש או סנוור חזק. הדלקת הינה לרוב חריפה, אך יש מצבים כרוניים.
כל מקור של זיהום יכול לגרום לדלקת שתתבטא באודם, דמעת והפרשה. הפרשה סמיכה יכולה לגרום לטשטוש הראייה. גרד והפרשה מימית מרמזים יותר על תופעה אלרגית. בצקת של העפעף מחזקת אף היא את האפשרות של תופעה אלרגית. לעומת זאת, תחושה של גוף זר בעין, חוסר יכולת להסתכל על מקור עור חזק (פוטופוביה) או הפרשה מוגלתית מרמזים על תהליך זיהומי.
רוב דלקות העיניים הזיהומיות, מדבקות מאוד ועוברות מאחד לשני במגע ישיר, פיזור טיפתי ולכן כדי למנוע הדבקה, יש לשמור על הגיינת ידיים טובה, להימנע ממגע ידיים בעין הבריאה, להימנע ממגבות משותפות ושימוש בכריות משותפות וכן הימנעות משחייה בבריכה/ים. יש להקפיד לנקות את ההפרשות מהעין ולהשאיר אותן חשופות. על-מנת למנוע הדבקה בין אחד לשני מומלץ להשאיר את הילדים בבית ולא לשלוח אותם לגן או לבית הספר.