ניתוח של התקופה שעברה מאז מלחמת ששת הימים, מראה שיש לנו בעיה לעצב מדיניות ואסטרטגיה. כלומר, רוב ממשלות ישראל לדורותיהן לא יודעות מה הן רוצות, ואינן יודעות להגדיר מהם אינטרסים לאומיים חיוניים.
היחס לרמת הגולן משקף ליקוי מסוכן זה. פעם מחוקקים את חוק רמת הגולן, ואילו בפעם אחרת מתנהגים כאילו הוא לא קיים. יצחק רבין קבע בזמנו כי מי שירד מרמת הגולן יפקיר את ביטחון ישראל, ואילו בפעם אחרת הוא כנראה הביע הסכמה לרדת מרמת הגולן ולמסור אותה למשטר הסורי.
הלכי רוח הפכפכים כאלה משקפים ליקוי מחשבתי ועקרוני אצל חוגים רחבים למדי בפוליטיקה ובתקשורת. מאחר ואין אצלנו מספיק חשיבה מסודרת ומעמיקה, ואין הגדרה ועיגון של אינטרסים חיוניים אשר עליהם נשמור במלוא העוצמה הנדרשת, אזי כל רוח קלה מעיפה אותנו למחוזות משונים.
מעניין לעשות השוואה עם הגישה הטורקית. חבל איסקנדרון הנמצא כיום בתחום טורקיה, הוא חבל ארץ הגדול פי 20 מרמת הגולן, הטרוגני מבחינה אתנית, אשר היה בבעלות מעורפלת אחרי מלחמת העולם הראשונה, עד שהטורקים קבעו עובדה שהוא שייך לטורקיה.
הסורים טוענים שאיסקנדרון שייך להם, ולכן דרשו אותו במשך עשרות שנים מהטורקים, ואולם הטורקים דחו תביעות אלה על הסף. ולא רק זאת. הם עקבו אחרי העיתונות הסורית, וסורי שטען כי חבל איסקנדרון שייך לסוריה, לא הורשה להיכנס לטורקיה. זאת הייתה עמדה טורקית קבועה ונחרצת. ומה התוצאה? המדיניות הטורקית הצליחה. כיום יש יחסים דיפלומטיים בין טורקיה לסוריה, לאחר שהסורים השלימו עם שלטון טורקי על חבל איסקנדרון. נראה כי הטורקים הם בעלי מזג יותר יציב, מכירים טוב יותר את המזרח התיכון ואיך צריך להתנהל מול סוריה, ויודעים משהו בתחום האסטרטגיה.
סוגיית רמת הגולן היא סוגיה רחבה: לאומית אסטרטגית, ביטחונית, היסטורית - כולל תקופת בית שני. כידוע, רמת הגולן שולטת על עמק החולה ועמק הירדן ועל מקורות מים. כאשר הסורים שלטו ברמת בגולן בשנות החמישים והשישים, יישובינו בעמקים סבלו מהפגזות חוזרות ונשנות של התותחים הסורים, מיריות של מקלעים ורובי צלפים על חקלאים בשדות; גם הדייגים בכנרת שימשו מעת לעת מטרות לכדורים הסוריים. הסורים הקימו פרויקט הטיה של מקורות המים של הירדן במטרה לייבש את ישראל.
יש להתייחס לרמת הגולן בקנה מידה אסטרטגי ולא לפי מצבי רוח חולפים, כפי שקיימים בחוגים שונים. סוגיית רמת הגולן אומנם איננה זהה לסוגיית איסקנדרון ויש הבדלים בין טורקיה לישראל, ואולם נראה כי בכל זאת, אפשר להפיק כמה לקחים רלוונטיים לנו מהדוגמה הטורקית.
אלא שאצלנו יש אנרכיה. פוליטיקאים קופצים מול מיקרופונים ומתנדבים לומר כי המחיר של שלום "ידוע", כלומר נסיגה מרמת הגולן לחופי הכינרת - זאת עוד לפני שהתחיל המו"מ בין סוריה לישראל. אלו הצהרות טיפשיות. הטורקים, לעומת זאת, לא הכריזו כי מחיר השלום עם סוריה "ידוע", וראה זה פלא, גישתם הצליחה. ומה אנו השגנו בהתייחסות קלת דעת לנכסים אסטרטגים? הסורים דרשו לפני מספר חודשים את... מחצית הכינרת.
ממשלת ישראל חייבת להגדיר את האינטרסים החיוניים של ישראל - ולהגן עליהם. הגיע הזמן שנדע מה אנו רוצים ונפעל בהתאם. במילים אחרות, לעבור משיטת חשיבה של קהילה לשיטת חשיבה של מדינה.