המילה ה"חמה" ביותר השגורה בפי אלו העומדים בראש הגופים הרגולטוריים במדינה, עד כי הפכה ל"טרנד" של ממש, הינה ה'רפורמה'. נראה, כי בין משרדי הממשלה והרשויות הממונות השונות מתקיימת תחרות בנושא זה, עד כדי כך שאם אתה רגולטור ולא עשית "רפורמה" - אתה לא קיים.
בניתוח ומעקב פרטני וממוקד אודות ההכרזות על הרפורמות (אלה צצות לנגד עינינו, כך נדמה, כמעט בכל בוקר עם הקפה והעיתון הכלכלי היומי), שמנו לב כי הרגולטורים מתמחים עד מאד בשיווק ודיברור רפורמות, על כל המשתמע מכך - יחצ"נות, כתבות נלוות, שיג ושיח ציבורי, כנסים והרצאות, דיונים בועדות השונות של הכנסת, שיחות ופגישות עם בעלי עניין ולוביסטים ועוד ועוד, מאשר ביישומן בשטח ובמעקב אמיתי אחרי הגשמת המטרות המוצהרות של הרפורמות הללו.
המלך הוא עירום "אבל, רגע אחד, שואל הילד הקט החוזה במלך העירום, האם הרפורמות הללו בכלל נחוצות לצורך כלשהו...?".
האם אם קיימת הלימה בין כשל השוק לבין הפיתרון המוצע (רפורמה)? האם יחסי ציבור מנופחים ומשומנים יסייעו במתן הפיתרון האמיתי לכשל השוק שזוהה על-ידי הרגולטור?! את מי באמת משרתת הרפורמה?
"האם יתכן", כך שאל הילד, "כי אני הטיפש היחיד שאינו רואה דבר? הייתכן שכולם חכמים - ורק אני טיפש בן טיפשים"?(- )
לצערנו, לעיתים נראה כי אותם רגולטורים אכן מתייחסים אלינו, הלקוחות שלהם/צרכני השירות שהם אמורים לתת, כאל טיפשים בני טיפשים שאינם רואים דבר.
פעמים רבות, אנו נתקלים ברגולטורים אשר מציגים כשל שוק בתחום עליו הם אמונים, ועוד טרם למדו את הכשל ואת מקורותיו, עוד טרם קיבלו חוות דעת סדורות מיועציהם המקצועיים, אפילו עוד טרם הספיקו לשבת די זמן על כסא תפקידם - וכבר הרגולטור משווק את הפיתרון ממרומי כל במה אפשרית. אלא שפתרונות, ידידיי, משיגים קודם כל בלימוד המאטריה ואחר כך בעבודה קשה וסיזיפית. מעטים הם משרתי הציבור המעוניינים בכך, מה גם שבקצב בו מתחלפים במדינתנו ממשלות ובעלי תפקידים, הרי שאין להניח כי מישהו מהם יזכה להישאר מספיק זמן כדי להיווכח בטווח הארוך בתוצאות פועלו. "רפורמה", לעומת זאת, הינה פתרון קסם קל ונוח, אשר לרוב מלווה ב-"וועדה" המצטלמת היטב בתקשורת.
לעיתים קרובות, כשלי השוק עליהם מתנפל הרגולטור בשצף קצף תקשורתי הם מינוריים וה"תיקונים" הם גרנדיוזיים, עד כדי שמכלול התיקונים שלא נדרשו (הרי השוק אמור לקבוע אם יש כשל שוק?!) מייצרים בעצמם כשלי שוק חדשים בעלי עוצמה נרחבת. אנו עדים לכך במיוחד בענף הרכב (וגם בענפים אחרים), כי הרגולטור יצר בעצמו כשלי שוק המשולים לנמר טורף, מתפרע וזועם עד כי הרגולטור יוצא מכלל שליטה (קשה לרכב על גב נמר סורר) ומאבד את עשתונותיו. מובן, שבעיתות כאלה, בהן הרגולטור יצר כשלי שוק עצומים ומסוכנים, לא ייחת הרגולטור וכלוחם למוד קרבות הוא ישלוף שוב את הנשק המוכר ששירת אותו כה טוב כבר קודם לכן: ה- רפורמה.
ובניגוד לאותו מלך עירום אשר "חזר לארמון והסתגר בשבעים חדריו. עצוב ומבויש הוא החליט להחכים ולא להתקרב עוד לחייטים ונוכלים", הרי שהרגולטורים שלנו המייצרים רפורמות עד כי נראה כי במקום למלוך בענווה, בחרו להיות דומים יותר לחייטים מאותה המעשייה המחכימה, אשר עליהם נאמר: "והחייטים? אלה ברחו מזמן. מילאו את השקים בכסף וזהב והלכו לחפש טיפשים אחרים". (אולי אותם גופים עליהם הם אמורים לפקח?).
רפורמות בכלל ושוק הרכב בפרט הביטוי "רפורמה" משמעותו "תיקון", ואחד השימושים הקדומים ביותר למונח הוא בנושא הרפורמה האגררית שהונהגה כבר בעולם העתיק, במסגרתה הועברו קרקעות מבעלות של קבוצה קטנה של בעלי ממון, או אצילים (למשל, מטעים וחוות גדולות) לבעלות פרטית או קולקטיבית של האנשים שמעבדים את אותה הקרקע. לצערנו, בעידן שלנו, הרפורמה אינה משקפת תיקון אלא תקלה, שכן נראה כי הינה לרוב משמשת לצורך מעבר כסף ותוצרים בכיוון ההפוך: מאותם אלו שמשעבדים (ומשועבדים) אל עבר בעלי ממון....
תמחיש מענף הרכב: חבר שלי רצה להחליף רכב לפני כחודשיים. מה עשה אדם מן היישוב לפני עידן "הרפורמות" עת רצה לרכוש רכב?! בדק עלות, נוחות, צרכי שימוש, יופי, צבע, סטטוס, בטיחות, מחיר, המלצות משתמשים, שירות תחזוקה ועוד. מה עושה היום האזרח המבולבל בבואו לרכוש רכב חדש: פונה לרו"ח החברה בה הוא מועסק ומבקש לדעת מה עדיף לו מבחינת השכר, כמה יעלה לו הכסף, איך יתנהל הקיזוז, אילו חברות יותר זולות, שואל את חבריו אודות אמינות החברות, שואל חברים על אמינות הרכב, בודק את העלויות החודשיות, בודק איזו רפורמה עומדת בפתח (שינוי במס, שנת מודל, החזרי מע"מ וכד'), חושש מהפסד עצום במכירת הרכב (הרכב טרם נקנה!), מנסה לנחש איזו רפורמה תצוץ אח"כ וכמה תעלה לו הרפורמה הזו? ובקיצור - רכישה פשוטה הופכת לבלבול אחד גדול וכך קרה שמיום ההחלטה (הכסף זמין לרכישה) ועד ליום הביצוע בו האזרח ביצע את הרכישה בפועל - חלפו כחודשיים ימים מהוססים והזויים משהו... קשה לקרוא לתהליך זה - חווית התחדשות במוצר חדש.
חוסר היכולת לבצע פעולות פשוטות מלווה אותנו גם בשווקים אחרים. על הרפורמה במיסים ובחיסכון למשל, שאורכה כ-135 עמודים סבוכים ומסובכים לאדם מן היישוב, נכתבו מעל 3,500 (!) כתבות המנסות להסביר לאדם הסביר מה לעשות החל מהמחר שלאחר הרפורמה אשר אמורה הייתה להיטיב עימו. שאלו את עצמכם: האם הוטב מצבו של האזרח הפשוט כתוצאה מניהול התחרותיות הפנימית בין הרגולטורים? מסופקני. הרפורמה הממשלתית במיסוי הון וחיסכון אשר יצאה לדרך בשלבים בשלוש שנים האחרונות, גרמה להחלפות ידיים אצל העוסקים, אך לא השפיעה לטובה על חיינו. למעשה, נראה כי החיסכון של הציבור נמצא בסיכון גבוה בימים אלה, לעומת ימי "טרום הרפורמה".
כנ"ל לגבי הרפורמות בשוק הרכב: ליסינג - הרפורמה בדרגות הרישוי, ביטול היכולת לקזז מע"מ על רכב מסחרי, הרפורמה במיסוי על חלקי החילוף ועוד עשרות רפורמות קטנות, מבולבלות ומבלבלות, אשר גרמו להחלפות ידיים בשליטה על שוק הרכב והזינו במקרה הטוב מספר מצומצם (קטן מ-10) של משפחות חדשות בשוק הרכב. הצרכן הפרטי, לא רק שמצבו לא הוטב, מצבו הורע לאין ערוך. שווי נכסיו הנעים ירד עד כי קשה לאזרח הממוצע להחליף את רכבו בתדירות סבירה לה היה רגיל בעבר, מחירי התחזוקה והביטוח עלו ונורא מכל - בעקבות התוצאות העגומות של הרפורמה, צצו להם כמו פטריות אחרי הגשם, פתרונות למצבו העגום של הצרכן (קורבן הרפורמות): התרבות מהירה ואגרסיבית של מוסכים לא חוקיים, התרבות לא טבעית של מגרשי סחר ברכב משומש, גניבות הרכב עלו (ובעקבותן הפריצות לבתי מגורים), התרבות הסחר ברכבים הרוסים ומשוקמים ללא פיקוח ("אובדן להלכה"), ריבוי מוצרי תעבורה שאינם תואמים ו/או מתאימים למוצר התעבורה המקורי ו/או לרכב עצמו, ריבוי הסחר בצמיגים משומשים, ייבוא רב של צמיגים זולים ומאיכות נחותה מהמקור ועוד ועוד "פתרונות" המזיקים לצרכן ולמרקם החברתי כולו.
חטא הגאווה בנוסף לכל האמור, לוקים אותם פקידי שלטון לטעמי בחטא של היבריס (גאווה ויוהרה), המתבטא בחוסר ההקשבה ובחוסר היכולת שלהם לקבל ביקורת. ביקורת, כך נראה, הפכה למילה גסה. לא פעם ולא פעמיים הופנו חיצי עובדי הרשויות הללו כלפינו, לאור הביקורת הנוקבת והנכונה שהטחנו בפניהם הן ישירות והן מעל הבמות הציבוריות. בשנים האחרונות בהן אני עוסק בפעילות הציבורית, נוכחתי וראיתי כי קל יותר לרגולטור ממוצע להתבצר בעמדותיו ו"להיעלב", תחת לנקוט פעולה אקטיבית פשוטה (הפעלת סמכות חוקית) לתיקון הטעות אותה יצר בעצמו. התבצרות זו, גרועה יותר לדעתנו מיצירת הרפורמות המוטעות אשר אין ספק בליבנו כי תוכננו ובוצעו בתום לב ומרצון טוב. נכון שקל ונעים יותר לשווק ולהתפרסם באופן חיובי בעת הצגת רפורמה מאשר להודות בטעות ולתקן אותה. מאידך, חוזקו של ממשל שנבחר על-מנת לטפל בציבור ובבעיותיו, נמדד בפעילותו למען לקוחותיו (הציבור הכללי) ללא קשר לרמת האהדה התקשורתית לה יזכה מפעילות זו. פקידי הציבור אמורים להיות חסינים ואדישים מפני התחרות התקשורתית ולבצע את עבודתם ה"אפורה" והחשובה - אותם רק הם יכולים ומוסמכים לבצע - על בסיס מטרות החוק המבסס את סמכותם החוקית ועל בסיס צרכי השוק והציבור באופן מקצועי בלבד.
דוגמא טובה לתיקונים מעין אלה הרחוקים מעין הציבור הכללי, נתן בתקופה האחרונה (לאחר ביקורת נוקבת וכואבת מצידנו על קצב פעולות התיקון) אגף הרכב במשרד התחבורה, אשר לאחרונה עושה מאמצים רבים לתיקון כשלים רבים אותם יצרו משרד האוצר ורשויות נוספות עם "הרפורמות" האמורות, רחוק מעין התקשורת, באופן מדוד וקשוב. לצערנו, מאמצים אלה, ללא הצטרפות של האגפים השונים במשרד האוצר ורשויות אכיפה נוספות, לא ישיגו את מטרתם ואנו עלולים למצוא עצמנו באותו מצב אבסורדי, אם לא גרוע מכך - כאזרחים וכעוסקים במקצועות מקצועיים - גם בעתיד.
"ומי שקורא את הסיפור עד סופו מבין עכשיו ולעולמי - עולמים, שכדאי וראוי לאמר את האמת - גם אם איננה נעימה למספר או לשומע".
