די לנו מהעצלים השומעים בפעם הראשונה ולעתים גם היחידה את פרטי התיק בדיון הפרונטאלי.
לו השופטים של השלום בירושלים היו מנהלים בתעשיה, או יועצים, או אפילו סתם פקידי ממשלה, אשר היו נערכים לדיונים ומגיעים מוכנים כפי שהגיעו שופטי השלום בירושלים במשפט קצב, הם היו מוקפצים מיד בדרגה. הם היו הופכים מיד ליקירי הארגון שלהם, אנחנו הרי מלכי החפיפניקיות 99% מאיתנו באים לדיונים מבלי אפילו לדעת מה נושא הדיון.
על הכנה שלו מראש, על לימוד האלטרנטיבות הפתוחות בפנינו אין אפילו על מה לדבר.
דיון שיפוטי שונה מכל דיון אחר, אך בנקודה ספציפית זו, ההכנה אף יותר חשובה מכל נושא כלכלי אחר, כי כאן, חיי אדם או חירותו של אדם תלויים ועומדים באוויר.
לו שופטים בית משפט השלום היו באים לאותו דיון, כאשר הם "טבולה ראסה" בעניין עסקות טיעון ומידת החובה החלה או שלא חלה על בית המשפט לקיימן כלשונן, היו חוטאים לתפקידם, היו חוטאים לזכויות הנאשם, הציבור, הרשויות, והנפגעות - קורבנות הפשע ככל שהיה פשע.
אנו מצפים משופטינו, שבסוף ההליך יחליטו צדק ושבמהלכו לא ידברו שטויות. לשם כך עליהם להכין תיקים מראש, לעיין בחומר, להפעיל כוח עזר ככל שהוא, זמין, מקצועי ונקי אתית.
ההתנפלות של עורכי הדין, וכמובן של סביבתו הקרובה של קצב, נראית ממניעים מאד מאד לא ענייניים, ודאי שמקורביו של קצב מעדיפים להעניש אותו על-ידי הפרסומים "מלוכלכים" על שופטיו מאשר שישב בכלא, ולכן הרבה קולות מאד מאד לא רציניים נשמעים כבר בעניין "שפיטתו על-ידי הציבור" כאילו, כאילו שיגאל אמיר לא למשל לא נשפט על-ידי הציבור טרם משפטו הפורמאלי.
כן ויש קולות נוספים אשר לדעתי לא יחסכו רגע של ביקורת ממערכת המשפט, וגם כאשר פועלת היא בשכל, בתבונה, כפי שצריכה לפעול מערכת שיפוט הוגנת ויעילה, נועצים בהם סכינים מכל הכיוונים.
אכן מהומה על לא מאומה, ומי שמסיק ממהומה זו שקצב קיבל את עונשו, אנא ישאל את בתו בת ה- 18-40 מה היה קורה לו היא הייתה משרתת בלשכת הנשיא, והייתה צריכה לעבור את מסע הייסורים המתואר בעדויות.
ומשקל העדויות, ומידת אמיתותן, תיבחן ביושר ובצדק, על-ידי שופטים מקצועיים ונאמנים שיכינו עצמם מראש לפני כל דיון, ולא ייבהלו מכותרות אינטרסאנטיות בעיתונים.
