רפורמת "אופק חדש", האמורה להיות מונהגת בשנת הלימודים הקרובה בבתי הספר היסודיים, איננה אלא ואריאציה של רפורמת דוברת, ששבקה חיים, עוד בטרם יצאה לאוויר העולם. למעשה זוהי אותה הגברת בשינוי האדרת, רק קצת יותר אלגנטית.
צריך להיות פתי כדי להאמין שהרפורמה ה"חדשה" איננה אחיזת-עיניים של ממש ושממנה אכן תצמח הישועה המקווה למורים כלתלמידים. כי ממה נפשך: הסכם השכר החדש של משרדי החינוך והאוצר עם הסתדרות המורים מבטיח להם, כמו תמיד על הנייר, "השתלמויות מקצועיות, ליווי צמוד למנהלים, שכר גבוה יותר ושעות-לימוד פרטניות". בדיוק כפי שנוסחו הדברים ברפורמת דוברת, אלא בהבדל קטן אחד: בעוד שבעבר היו למורים הכוחות הדרושים להיאבק, עד תום, ברפורמה השקרית, הרי שהפעם הם הרימו ידיים, תוך אמונה תמימה כי תביעותיהם משכבר הימים אכן יתמלאו ברפורמה החדשה.
אחיזת עיניים ההסכם החדש, המחייב את כל המורים, יצר התפלגות ברורה ביניהם. לא סוד הוא שרבים מהם מתנגדים לו נחרצות. מחאתם העיקרית מופנית כלפי התביעה שיהא עליהם לעבוד יותר כדי לקבל שכר גבוה יותר, בעוד שכל התחשיבים מראים בעליל שהם כלל לא יקבלו את התגמול הכספי ההולם לעבודתם הנוספת.
על-פי ההסכם המתגבש, יצטרכו המורים בחינוך היסודי ללמד 36 שעות שבועיות, מהן 26 שעות פרונטליות בכיתה והיתר יוקדשו לבדיקת מבחנים, למיפגשים עם ההורים וללימוד בקבוצות פרטניות. בממוצע אמור שכר המורה לעלות, עקב כך, ב-26 אחוז, אך למעשה, השכר לשעת-עבודה יהיה נמוך הרבה יותר, ובסופו של דבר יצא שכרם של המורים בהפסדם.
אין הבדל רוב המורים המתנגדים לרפורמה החדשה אינם רואים בעין יפה את התחזקות מעמדו של המנהל, אשר יואצל בסמכויות כמעט בלתי-מוגבלות והוא שיחליט על מעמדו של המורה, לטוב ולרע, ובין היתר יוכל להוציאו מבית הספר בהינף-יד, מבלי שזה האחרון יוכל למחות על פסיקתו. מלבד זאת תפגע הרפורמה קשות באותם מורים ותיקים, שייאלצו לנטוש את המערכת, אלא אם כן יספיקו, במעט הזמן העומד לרשותם בטרם פרישה, להשלים תארים.
וכמו תמיד, על הנייר נראית הרפורמה החדשה כנופת-צופים ומלהיבה, בדיוק כפי שנראתה, בשעתה, רפורמת דוברת, שאינה שונה במהותה כהוא זה מהרפורמה החדשה.. בעוד שזו הישנה נדחתה על הסף ושבקה חיים בטרם נולדה - הוכנסה הפעם הרפורמה החדשה בדלת האחורית, בלחצים כבדים וכמו גנב בלילה, ואנסה את הסתדרות המורים, המותשת והצמאה כל כך לשינוי, לקבל עליה את הדין.
סיסמה נבובה ניסיון העבר כבר הוכיח כי הבטחות לחוד וקיומן לחוד. ההבטחה להעלות את שכר המורים אינה יותר מזריית חול בעיניים, והרי משרד האוצר הכריז, לא מכבר, כי אין בדעתו לשלם יותר למורים מקופתו הריקה.
עם יד על הלב, ברור שהמורה הממוצע לא יוכל לעבוד שעות נוספות בבית הספר, כאשר הוא מותש ,כבר בלאו הכי, ממערכת השעות הקיימת. נוסף לכך ייפלטו מורים רבים מן המערכת החינוכית, כשלא יצליחו להדביק את הפער ההשכלתי הנדרש מהם, וזו תישאר חסרת-אונים בהעדר כוח-אדם מקצועי הולם. איך, בדיוק, תימצא פתאום נוסחת הפלא ויוקטנו הכיתות, המאכלסות כיום יותר מ-40 תלמיד? ואיך, בדיוק, תתבצע הלמידה הפרטנית? אין זו אלא אוטופיה.
וכמו האינטגרציה בחינוך, פרי הגותו של המפקח שמשון שושני, שנכשלה כישלון חרוץ, כמו גם רפורמת דוברת - כך יהיה גם גורלה של רפורמת "אופק חדש". ככל הנראה, האופק הזה, יותר משהוא יזרח - הוא יהיה אפל ודהוי, וכמו תמיד הוא יוותר רק כעוד סיסמה נבובה בחלל האוויר.
