הרב יואל בן נון במאמר ב"נקודה", ערב בחירות 1992, תלה את הצלחת ההתיישבות ביש"ע בכך שהמתיישבים יצליחו "להתנחל בלבבות". לא "עוד דונם ועוד עז" אלא עוד קורטוב של סימפטיה. גם בתקופת ההינתקות הטרנד היה להשתמש במונחים מהסוג שהפיק הרב יואל בן נון.
איך הגיעו למסקנה הרב בן נון ואחרים שבעיית ההתיישבות טמונה בכך ש"לא התנחלנו בלבבות?" התשובה פשוטה: הייתה תחושה שאילו העם היה נגד נסיגות ובעד מלחמה בלתי מתפשרת בטרור, גם כשזה מכוון נגד מתנחלים, אזי לממשלה לא הייתה ברירה אלא לפעול ברוח העם.
הנחת יסוד נוספת עמדה לצדם: ההתיישבות בשטחי יש"ע, בין אם נרצה אם לאו, התחילה רק לאחר 1967 והשבר שלאחר מלחמת יום הכיפורים יצר קבוצות לחץ של אנשים שהתייאשו מהציונות וביקשו שקט בכל מחיר, "שלום עכשיו" ודומיו. כיוון שההתיישבות לא הייתה בקונצנזוס ניתן להסביר את העוינות, או במקרה הטוב האדישות של חלק מהציבור בארץ כלפי נסיגות וכלפי טרור נגד מתנחלים, בכך שהם פעלו נגד הקונצנזוס.
השנתיים האחרונות מוכיחות שהנחות אלו בטעות יסודן. מתיישבי עוטף עזה חיים בשטח שנמצא בקונצנזוס בציבור הישראלי, איש אינו טוען שהם יושבים על שטחים "כבושים". אף אחד אינו טוען נגדם שבגללם מסתכנים חיילינו, שמדינת ישראל צריכה להשקיע הון עתק כדי לשמור על כל חקלאי (או הפועל התאילנדי שלו) שיוצא לעבד את שדותיו. זכורים אפילו הפגנות של אנשי קיבוצים בצומת כיסופים בזכות נסיגה מגוש קטיף ונגד "הכיבוש". כלומר, על פניו, היו אמורות להיות הפגנות ענק בכיכר רבין בכל שני וחמישי, המדינה הייתה צריכה לשבות והרחוב הישראלי היה אמור לעצור את נשימתו בשעה שהקיבוצניקים (הנצורים בלבותיהם של אזרחי ישראל) מופגזים, אך כולנו יודעים שזה לא המצב. כולנו יודעים שבמדינת ישראל שקט הוא רפש ועם סימפטיה אי אפשר לעצור קסאמים.
החמאס, לעומת זאת, הוא ארגון לא סימפטי בקרב ישראלים. אפילו אנשי שמאל לא מתים על הארגון הזה, בכל זאת יש שם יותר מדי פנאטים מזוקנים וזה מזכיר להם אנשים אחרים שהם לא אוהבים. מעבר לזה, החמאס כל כך שונא יהודים שהוא לא מוכן לעשות עם אותם "אדריכלי שלום" עסקי קזינו ונדל"ן מתחת לשולחן. למרות כל זה, החמאס מקבל מישראל כמעט מה שהוא רוצה מבלי לשאת במחיר. למרות כל הדיבורים והאיומים מצד ישראל, מי שנכנס למקלטים הם האזרחים שלה ולא תושבי עזה ואפילו לא ראשי המשטר העזתי. ישראל ש"מחרימה" את משטרו של הנייה מקיימת עמו כל סוג של מו"מ חוץ מפסגת ועידה במלון "המלך דוד" בירושלים. ישראל מספקת את הדלק של האויב בזמן מלחמה ומאפשרת ביקורים של "הצלב האדום" אצל מחבלים כלואים בישראל, בשעה שגלעד שליט נרקב במסתור כלשהו.
חמאס לא התנחל בחביבות בלבבות, אך הוא יקבל את מה שדרש, תושבי עוטף עזה יקבלו כמה סימפטיה שיבקשו, אך יוסיפו לשמש כבשר תותחים. זוהי המשוואה שיצרה ממשלה ללא ערכים, במדינה שהתייאשה מזכותה לקבל ממשלה טובה יותר.
