שיחה אחת עם סגן שר הביטחון וילנאי, מוכיחה את המובן מאליו. גלעד שליט, כמו כל חייל בצה"ל, הופקר לגורלו. להווי ידוע למשפחת שליט, ולכל המשפחות שיקיריהן נפלו בשבי הג'יהאד, שממשלת ישראל לדורותיה מפקירה אותם ללא ניד עפעף. המקרה של גלעד שליט הוא פשוט החמור ביותר, מכיוון שגלעד שבוי במרחק של 40 קילומטרים מבאר שבע, שבעה קילומטרים מן החייל הישראלי הקרוב ביותר, ובכל זאת, אומר סגן השר, אל תטחנו את הנושא מכיוון שמבחינתנו, הוא לא לדיון.
מה אפשר היה לעשות כדי להשיב את גלעד הביתה? המון דברים. אפשר היה לבודד את כל עצירי החמאס מכל מגע עם העולם, כולם בצינוק, כל אחד לבדו, ולהעביר מידע רק תמורת מידע.
אפשר היה לקחת את כל פעילי החמאס בישראל ולהעביר אותם לחמאס עזה, כדי שיחפשו אותו טוב טוב. אפשר היה להתחיל ביישור קו של רצועת עזה מצפון לדרום כל יום מאה מטרים, עד שגלעד שב אלינו בריא ושלם.
אפשר היה להפסיק את המים, החשמל, התקשורת, המזון והדלק לרצועה עד שהשבוי שב אלינו.
אפשר היה לנהל מצוד ממושך ומתמשך מן הים, האוויר והיבשה על כל מנהיגות החמאס, עד שגלעד שב אלינו, בריא ושלם.
אפשר היה לשלוח את כל פעילי השמאל הבינלאומי הפעילים בישראל היישר לרצועת עזה, כדי לחפש אותו. אפשר היה לשלוח את כל חברי הכנסת הערבים לרצועת עזה למסע של שלום, וחיפוש גלעד שליט.
אפשר היה לעשות את הכל ביחד, בעת ובעונה אחת, ולומר רק שלוש מילים: השיבו את גלעד.
אבל לא. ממשלת ישראל מעדיפה לדבר עם החמאס, דרך אויב אכזר אטום-לב ורגש, שר המודיעין המצרי, דהיינו שר-הפעלת-הטרור-דרך-סוכנים המצרי, וככל שתדבר יותר כך תרחיק את שחרורו של גלעד שליט.
ממשלת ישראל מפחדת מגילוי כוחו המלא של חמאס, יכולתו להפוך את כל דרום הארץ למאכולת אש מתוצרת אירן; לכן גלעד שליט מופקר, ואיתו מאות אלפי יהודים שעליהם אמר הפיזמונאי "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם".
איננו זקוקים לדיבוריו של וילנאי. אנו זקוקים למעשים. למשפחת שליט אין שום עניין בעוד משא-ומתן, אלא רק במתן ומתן: הם נותנים את שליט, או סובלים מן התוצאות.
