יש לקוות שהיועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, מחשב היטב את צעדיו בימים טרופים אלה – ובמיוחד ליום שלאחר חקירתו הנגדית של מוריס טלנסקי.
כי גם מזוז כבר רואה שחלפו עברו להם הימים שבהם פוליטיקאי בכיר שנחשד ונחקר ועומד לדין - מקבל עליו את הגזירה והדין בראש מורכן. כי היום, כידוע, משיבים מלחמה שערה. כי היום כבר לא נכנעים בלי מערכה ישירה ומתוקשרת נגד מערכת האכיפה וראשיה.
כיצד הגענו לכך? מהן הסיבות? מי גרם לכך? זהו נושא למאמר – יותר נכון לספר – בפני עצמו.
אבל עובדה היא שכיום זה המצב וזו האווירה האופפת את עבודתה של מערכת האכיפה - החל מהיועץ המשפטי לממשלה ודרומה עד אחרון חוקרי המשטרה.
ובכל זאת, בלי לנקוב בסיבה אחת למצב שנוצר - אי אפשר.
והסיבה היא ברורה ובולטת ומזדקרת לעין ושמה: הססנות.
כי האויב הגדול של מני מזוז אינו חיים רמון ואינו אהוד אולמרט, ואפילו לא רוחמה אברהם – כי אם ההססנות.
אצל מני מזוז גילוי ההססנות הוא המסר, ושום מילים יפות של כובד ראש ושיקול דעת מעמיק וסיעור מוחות - לא יכסו על המסר ההרסני הזה שהוא תוצר ישיר של הקושי לחתוך עניינים.
תזכורת: בשנות השבעים שלט במדינה, כלומר בשערי המדינה, מנהיג פועלי הנמל יהושע פרץ. האיש המזוקן הזה נודע בקולו מנסר הגזעים – קול שהפגין גבריות וכריזמה פורצת לשמים. אלא שהמאצ'ו ראה לעצמו נוהג להשבית את עבודת הנמל כל שני וחמישי תוך גרימת נזק עצום ליצוא וליבוא.
יום אחד, כתוצאה מאירוע זניח, נעלב יהושע פרץ עד עמקי נשמתו וכפעולת תגמול הורה מיד לסגור ולהשבית את הנמל. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק – בקושי שבוע בתפקידו – דרש מיד לחקור את המקרה ולהעביר אליו את הממצאים. המשטרה חקרה במהירות והממצאים הונחו על שולחנו של ברק.
מיותר לתאר את פרץ הצווחות וזעקות השבר שאורגנו לטובת יהושע פרץ כדי לסכל את החקירה. אבל לא עזרו כל הצעקות, ואהרן ברק החליט בתוך יממה אחת בודדת – עשרים וארבע שעות – להגיש כתב אישום נגד המנהיג הבלתי מעורער של פועלי הנמל.
סוף דבר שיהושע פרץ נשלח לבית הסוהר ולמעשה סיים את הקריירה.
אהרן ברק – שלומפר ממושקף בן שלושים ותשע, וכאמור בקושי שבוע בתפקידו - ידע והבין היטב, שגילוי הנחישות כאן הוא המסר. מני מזוז חייב להבין שגילוי ההססנות מזמין אליו צרות, ועליו להגביר את הקצב כדי לשדר את המסר הראוי והנכון.
כי כל הצעקות והצווחות הילדותיות של יהושע פרץ וחבורתו - הפכו ברבות הימים לספינים של בעלי מקצוע זריזים ומיומנים. והספין הבא כבר מוכן ומזומן לצאת מלוע התותח - רגע לאחר סיום חקירתו הנגדית של מוריס טלנסקי, ואולי אף במהלכה. וכל תפקידו של ספין השיוט הזה יהיה להסיח את הדעת מהשאלה אם אולמרט גנב, ולמקד את הדעת בשאלה אם טלנסקי שקרן. כי די בכך שטלנסקי יתבלבל ויספר שאחת ממעטפות המזומנים נמסרה לאולמרט ביום רביעי ולא ביום חמישי – כדי להפעיל את הספין שיהפוך את טלנסקי לשקרן חולני והוזה דמיונות, ואת אולמרט לצדיק הדור.
ואז כמובן יבוא מיד ספין נוסף - מכוון הישר למרכז בטנו של מזוז – שיאשימו בכך שהחליט לגבות את העדות המוקדמת מטלנסקי, ובכך הפך את המדינה לקרקס.
מני מזוז חייב להריץ במוחו שוב ושוב את הסרט הזה ולהיערך לקראתו. כי הציבור הנבוך מצפה, שמיד עם סיום החקירה הנגדית של טלנסקי, יקבל מני מזוז החלטה קצרה, נחושה ואלגנטית: כתב אישום נגד אהוד אולמרט בגין נטילת שוחד – לא מילימטר אחד פחות!
