- מסווג - לכבוד הנשיא באשר אל אסד, דמשק, סוריה שלום מירושלים,
אני מנצל את שליחיך לשיחות עם נציגינו באיסטנבול, לצורך העברת מסר היסטורי מכריע עבורך.
אני גם מתנצל בפתח הדברים: זמננו המשותף יקר למדי ואין לי שהות כדי להתפנות לגינונים רשמיים כלפיך. לכן, סלח לי אדוני הנשיא, על כי אני כותב לך בכתב-ידי המרושל משהו, בשפה האנגלית, ושאינני דבק בנוהל הדיפלומטיה אצלנו ביחס למכתבים מסוג זה ואינני טורח להעבירו לתרגום בשפתך.
כדי שיידעו על כך מה שפחות, החלטתי כי המזכירות בלשכתי לא יידרשו להקליד את המכתב. כך גם הדרתי את יועציי הקרובים מן התכנים והמסרים בו, למעט עצם העובדה שאני מעביר אליך מכתב.
ובכן, אין זה סוד - גם לא עבורך, אדוני הנשיא - שימי כהונתי מתמעטים. ההמולה סביבי איננה מטיבה עמי, ומשפטי השדה הציבוריי, המבקשים את ראשי, מאיימים לשמוט את שרביטי.
על-כן, אדוני הנשיא, אני מציע בזאת הצעה היסטורית, מרחיקת לכת מאין כמותה, אשר לבטח לא יכול מנהיג חזק וחכם שכמותך לדחותה. אני חושב שאהיה די אובייקטיבי בנדון אם אבהיר, כי חלון-הזדמנויות מסוג זה לא יוכל להיפתח; לא עבור עמך ולא עבור האומה הערבית כולה, לעולם! אף לא רחבי הלב והידיים הפרו-ערביים בפוליטיקה הישראלית, לו יכהנו כראשי ממשלות - לא יוכלו להוריד את תנאי הסף להידברות בינינו כפי שאני עושה כעת בפניך.
הרעיון פשוט בתכלית.
אדוני הנשיא, בנתונים הקיימים אצלנו, אין לי אלא לחתור ליציבות שלטוני בכל מחיר. אינך יכול לשער מציאות פוליטית כזאת במולדתך הגדולה. עם זאת, דמיין לעצמך כי אנשי מפלגת הבעת', בראשה אתה עומד, עטים עליך כעופות דורסים למראה לחלוחית דם, הנקווית לפתע על בשרך. אין אלו אלא פירותיה הבאושים של הדמוקרטיה הישראלית. גמרתי אומר לשים לכך קץ, ויש לי כל הסמכויות הנדרשות לשם כך.
את העסקה עם החיזבאללה אתה מגבה, אדוני הנשיא, ואיך-שלא-יהיה, חיים או מתים, גופות שלמות או מבותרות, הציבור בישראל יגיב בפרץ רגשות חמלה והזדהות עם הגיבורים ובני משפחותיהם. אני אשוב לעמוד במרכז ההתרחשות, הפעם לא כקרבן לינץ', אלא כממלא אחר מצוות פדיון שבויים, מהנפלאים בסודות קיומנו כעם.
תודות לך, אדוני הנשיא, החיזבאללה איננו מכזב הפעם והעסקה ההומאנית החשובה הזאת עומדת לצאת אל הפועל. אנו מודעים לאור-הירוק שנתת באדיבותך לאירן ודרכה לנסראללה, למצות את הדיונים סביב עניין החטופים שלנו ולהביאו להכרעה, ולא לשוב על הטעות ההיסטורית שנעשתה ביחס לגורלו העלום של הנווט רון ארד.
המהלך הבא שלי ייעשה מולך, אדוני הנשיא, וכמו שנעתרת "בניגוד לעמדתנו הרשמית", לפרסום התהליך המדיני העקיף בין שתי מדינותינו, הרי שגם כאן אצפה לשיתוף הפעולה מצדך.
אני עומד לפרוש לפניך הצעה מפתה, שאין לעמוד בפניה.
תחילה אבהיר מה אינני דורש ממך, אדוני הנשיא. למעשה, אין לי דרישות ממך כלל. גם המתונים אצלנו יאמרו כי עליך לחדול מן הטרור לאלתר, לסגור את כל נציגויות החבלה בממלכתך ולמשוך את ידך מלבנון והחיזבאללה בתוכה.
אבל אין לי עניין בזה. הכאוס בלבנון איננו כרגע מעניינו של איש בפוליטיקה העולמית, מה שהיה הוא שיהיה. אומנם זהו מצב בלתי נסבל, אלא שהתמודדנו מולו כבר בשלהי שנות השבעים, והנה רק עכשיו נסתם הגולל על המלחמה השנייה שלנו בלבנון, עקרת ההישגים.
על כן אין לי כוונה, לא להעיר ולא לעורר זאת. עוד ירפו אצלנו מהעיסוק האובססיבי במעטפות הכספים סביבי, וישובו להעלות באוב את מסקנות דוח וינוגרד. אינני יודע מה טוב יותר עבורי, אדוני הנשיא.
אינני מבקש ממך לוותר על אדמתך בגולן; זו שנגזלה ממך בגאווה ישראלית חצופה באחת השעות ההיסטוריות המכוערות שלנו, אסון לאומי בתרבות עמנו. נהפוך הוא.
כל המרחב כולו; מהעיר קונטרה, מכתף החרמון וממעלה העיירה מג'דל שאמס, בואכה ים כינרת, על גדותיה המזרחיים – הן שלך מרגע זה ואילך. אדוני הנשיא, הוכחנו לך ולעמיתיך, המנהיגים במזרח התיכון: אין לנו סנטימנטים מיוחדים כלפי יישובים יהודיים פורחים ומוריקים, ויהיו אלו רחבי-ידיים ככל שיהיו. אנו איננו מזילים דמעה למראה בתים ננטשים וחרבים. גני ירק עזובים ובזוזים אינם שווים מבחינתנו אנחת שבר אחת. כללו-של-דבר: ההתיישבות היהודית בשטחים הכבושים כבר אינם בבחינת קלפי-מיקוח, כפי שביקשנו להאדיר את כוחם ככאלה עם השנים.
מהלך פנים ישראלי, אדוני הנשיא, במחטף פוליטי חכם ונמהר, פרי תחבולתו של מורי, אריאל שרון - הביא לקץ שליטתנו בשארית השטח הישראלי ברצועת עזה.
על-כן, אין סוגיית ההתיישבות עומדת למכשול בדרכנו המשותפת. תרצה – אלו יועברו לך בשלמותם, על בתיהם, היכלותיהם, מטעי התפוח, האגס והדובדבן, כמו-גם גתות היינות והשמנים. לא תרצה – קבלני ההריסה שלנו, שהותירו בהצטיינות יתירה עיי-חרבות בדרום ארצנו, ישובו ברצון על כליהם המאסיביים לשבר ולנתץ.
בעניין הפלשתיני, גלוי וידוע לפניך, כי הכל פתוח. אנו נושאים ונותנים על הכל מכל; אפילו בתוככי ירושלים. מה תרצה עוד, אדוני הנשיא? זכות השיבה? אנו מוכנים גם כאן לבוא לקראתכם. הדלת פתוחה.
אני סבור, כי בדין-ודברים זה, אני כן, ישיר ואמיתי עמך, אדוני הנשיא. הבטחותיי אלו רשומות לפניך עתה בכתב ידי, ויפות כל עוד אני מכהן כראש ממשלה בישראל. זוהי הסיבה שפתחתי את מכתבי בהתנצלות ביחס למגבלות הזמן.
אדוני הנשיא, אינך יכול להתכחש לכך: הצעותיי הנדיבות הן מעבר לכל הישגיך בעבר במגעיך מול כל הנושאים בתפקידי-מפתח בישראל. אפילו מסמכי הדיונים עמכם מתקופת יצחק רבין, בהם אתה מנופף מידי פעם – מחווירות נוכח מחוותיי המפליגות.
עם זאת, מתנה אחת ממך אני מעוניין מאוד לקבל. למעשה, תלוי בה מבחינה קיומית.
בעוד שבועות בודדים ייפתח סיבוב שני בלינץ' הציבורי נגדי. העד המרכזי בפרשת המעטפות חוזר מאמריקה לבית המשפט בישראל. אף שפרקליטי הצמרת שלי מאומנים להוציאו משיווי משקלו – אין לי כל עניין להיראות מעל המסכים ומבעד לכותרות העיתונים כאבי השחיתויות בישראל.
זו תהיה מחוותך כלפיי, אדוני הנשיא, ומה יש לך להפסיד בהליך היטהרות והזדככות מול כל העולם המערבי, שעדיין מצביע עליך כילד-הרע של המזרח-התיכון? ובכן, אני מבקש להיפגש עמך בפומבי באחת מן הארצות האירופיות הנוחות לך, לעיני מצלמות, הבזקים, שושבינים וצופים מכל קצווי תבל. מה דעתך, מר אסאד?
מחויבותי כלפיך הרי היא כתובה לפניך, כאמור, כל עוד אפגש עמך כנציג ישראל הרשמי. אם תיאות לכך, אזכה לחנינה לאומית נוכח התממשות חלום, לפיו "גר זאב עם כבש". נוכח תמונות הפסגה בינינו, יוכיחו לפתע פרקליטי ישראל, כי אין ממש בטענות התימהוני ממיאמי. גם את זאת למדתי ממורי הדגול, אריאל שרון. גם אצלו עבדו הדברים...
אני מסיים את מכתבי, אדוני הנשיא, בבקשה לקיים בינינו הדדית את תוכן דבריי כאן. זכור! חלון ההזדמנויות ההיסטורי הזה מאוים בכל רגע על-ידי חוקרים משועממים שלנו, טרוטי עיניים, במרתפי המשטרה בפתח-תקווה.
אדוני הנשיא, לא נוכל לסלוח לעצמנו כלפי הדורות הבאים, אם לא נפרוץ את מעגל האיבה בינינו, ובפן האישי כמנהיגי מדינות - הרי שכולנו נצא נשכרים.
אנא השב לי במעטפה סגורה באמצעות שליחינו למשא-ומתן עמכם.
בציפייה,
אהוד אולמרט.
- הערה: גם אם אין בנמצא מכתב כזה, הרי שניתן להעריך,
כי מסריו שרירים וקיימים במשא-ומתן בין ישראל לסוריה.
