כבר לפני שהרגיעה נכנסה לתוקפה, כולם הספידו אותה. מומחים למיניהם, שאין לזלזל בקביעותיהם, טענו שהרגיעה לא תחזיק מעמד וכי היא תביא להתעצמות חמאס בעזה. אלא מה, שאותם המומחים לא הציעו שום חלופה עניינית שיש בה כדי להוציא את התושבים הגרים תחת הפגזות מן האימה הפוקדת אותם מזה שנים. תחזיות טובות ליום אתמול. מה שדרוש זו ראיה מפוכחת של המציאות, ללא ערבוב רעיונות פוליטיים, ללא התלהמות. מי שחי שנים תחת הפגזה, זקוק ולו לפרק זמן של כמה חודשים כדי לאזור כוחות היה ותיכפה עליהם מציאות נוראה כפי שהייתה עד כה.
הכישלון של המנהיגות הוא עצום. המדיניות הביטחונית נכשלה כי מבחן התוצאה הוכיח שבאמצעים שננקטו עד כה, אין כל סיכוי למנוע את הפגזת הישובים. פעם אחר פעם הקיבעון המחשבתי ואוזלת היד של המנהיגים מוכיחים שאין חדש תחת השמש.
המערכת הפוליטית של ישראל משותקת כתוצאה מאירועים שאין להם כל קשר לנושא הביטחוני. מי שאינם מרוצה מן הרגיעה מבין הפוליטיקאים, מן הדין שיראו דוגמה ויקבעו את מקום מושבם ובני משפחותיהם באחד הישובים המופגזים. השערה פרועה: מעטים ביותר מבין המקטרגים חי באחד הישובים הללו. הסכם הרגיעה הוא הרע במיעוטו משום שאחרת, נידונו תושבי אזור הדרום לחיות עוד זמן רב תחת הפגזות בלתי פוסקות ולשלם מחיר כבד.
נכון הוא שהסכם הרגיעה היה צריך לבוא לאוויר העולם לאחר שישראל הייתה נוקטת מדיניות צבאית ודיפלומטית, שאמורה הייתה להביא את חמאס למצב תחינות להגיע להסכם. ההסכם היה אמור להיראות לגמרי שונה תוך שינוי המציאות באופן דרסטי.
כותב שורות אלה כתב פעמים רבות במשך התקופה האחרונה שהדרך שיש לאמץ אותה היא להפוך את צפון רצועת עזה לרצועת ביטחון שבה ישבו כוחות בינלאומיים. היווצרותה של רצועת ביטחון זו הייתה אפשרית לו המנהיגים שלנו היו מוכנים להקשיב ולו במעט לקולות של אחרים ולשקול הצעות כאלה ואחרות.
אין ספק שהמחיר הכבד ביותר מבחינת חמאס - אם הצעה כזו הייתה מתקבלת - הוא אובדן שטחים שבהם הוא שולט ושמהם ניתן לירות על ישובי הדרום. ישראל הייתה צריכה להגיע למצב שהיא גובה את המחיר הזה מהר ככל האפשר. לא היה צורך במבצע צבאי מורכב שבו חלילה היו נהרגים עשרות חיילים ישראלים.
ישראל הייתה צריכה להודיע באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שתוך כמה שבועות, על תושבי צפון הרצועה להתפנות דרומה אחרת חייהם בסכנה. בתום התקופה הקצובה הייתה צריכה ישראל להתחיל בהרס מוחלט של התשתיות באזור צפון הרצועה. לבטח היו נשמעים קולות ותמונות היו רצות על מסכי הטלוויזיות בעולם, אך מדינה נחושה אינה מביטה במסך הטלוויזיה אלא בתוכניות מדיניות וצבאיות. מדינאים אשר נרתעים מפעולות יוצאות דופן אינם יכולים לכהן בתפקידי הנהגה.
למען כל אלה העלולים להתפתות ולחשוב שיש כאן הצעה לרצח מתועב של תושבים ערבים, יובהר הבהר היטב: הכוונה היא לדחיקת רגלי האוכלוסיה דרומה תוך יצירת לחץ כבד ביותר על חמאס. ניתן להשיג זאת לא על-ידי ירי בכינון ישיר על תושבים, אלא על-ידי הרס מוחלט של תשתיות אשר היה מכריח את התושבים לזרום דרומה. יש בכך כדי לפגוע באוכלוסיה שאינה אשמה לכאורה במצב. זו טענה מופרכת. חמאס נבחר כדת וכדין והשתלט על עזה רק משום שהאוכלוסיה המקומית לא התנגדה. כפי שהאוכלוסיה העלתה את חמאס כך היה צריך ליצור תנאים שהיא תביא לקריסת שלטון החמאס.
שום פעולה צבאית רבת היקף לא תסייע, אלא תכניס את ישראל לתסבוכת איומה. אין לישראל מה לחפש בעזה. בצפון הרצועה היה צריך להגיע לפתרון מדיני של רצועת ביטחון לאחר אותו מצבע צבאי קצר ויעיל.
אין לישראל אמצעים טכנולוגיים להילחם נגד נשק פרימיטיבי כמו הקסאם. באופן פרדוקסאלי, דווקא נשק מתוחכם הוא בעוכרי הפלשתינים. באינתיפאדה הראשונה והשנייה נלחמו בנו באבנים ולא הייתה לנו כל תשובה. כאשר עברו לנשק, התשובה הייתה מוחצת. זהו הפרדוקס ויש להפוך אותו ליתרון.
הסכם רגיעה לאחר כל המוצע לעיל היה יכול להניב תוצאות הרבה יותר טובות לישראל, אך ברגע שלא נעשה הדרוש - יש לנסות את ההסכם הנוכחי. אם ילדי הדרום יחייכו כמה שבועות או חודשים, אין לראות בכך נחמה פורתא.