הקשבתי בתדהמה לעימותים המילוליים המתרחשים בימים אלה במפלגת קדימה, בין המחנה של "טוהר הנשק" והאחראים על "המוסר הלאומי", לבין כביכול מחנה "העסקנים"...
אולי כדאי שנרענן קצת את זיכרוננו - "המחנה המוסרי" החל דרכו הפוליטית כבת של איש האצ"ל איתן לבני, ראש אגף הארגון במפלגת חרות בזמנו, למעשה "נסיכה" של "המשפחה הלוחמת". עשתה את דרכה לתפקיד מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, עת הייתה קרובה לליברמן ששימש באותה עת כמנכ"ל משרד רה"מ, ונודע בכינויו "מנכ"ל המדינה".
היה זה מינוי פוליטי ולא מינוי מקצועי, שכן לא נבחן הניסיון המקצועי של המועמד בתחום דיני התאגידים והחברות, כפי שמתחייב מן ההיגיון בסוג זה של מינוי, החולש על חברות רבות במשק. בד"כ לתפקיד זה נבחרים מועמדים בעלי ניסיון כרואי חשבון, או ניסיון עשיר כעורכי דין. מאוחר יותר עשתה ציפי את דרכה לכנסת, כמו דן מרידור, על גבי הפלטפורמה של "בת המשפחה הלוחמת", דהיינו: האוליגרכיה המפלגתית היא זו שמינתה אותה.
אין כאן פוליטיקה נקייה, יש כאן עסקנות. מאוחר יותר התקרבה ל"פורום החווה" של שרון. בימים ששרון נחשד בפרשות כבדות ביותר כיהנה לבני כשרת המשפטים, אך קולה לא נשמע ברבים. מעניין למה...
חבריי היקרים, אני מכיר פרופסורים ודוקטורים רבים, אשר עונים על הדרישות והמפרטים של מכרזים רבים, אך הם לא מתמנים. מדוע? בגלל ש"המחנה המוסרי" רוצה לשמור את כל המשרות לעצמו. אם אלו לא עסקנים, מי כן עסקן?
ישנם פוליטיקאים בינינו שעשו דרכם שנים רבות והוכיחו עצמם בתפקידים רבים, אנשים שבנו את עצמם ולא קיבלו תפקידים על מגש של כסף. לכן ידעו המקטרגים כי "כל הפוסל במומו פוסל" וכן כי "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך:
כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך".
