בעת האחרונה אנו שומעים שוב צפירות עולות ויורדות של פעמוני השלום. והפעם מצלצלים הפעמונים מכיוון סוריה. האמרה כי ישנם שני דברים אינסופיים, היקום והטיפשות האנושית, מיוחסת לאלברט איינשטיין, ויורשה לי להוסיף כי הטיפשות גם נצחית, אחרת אין ביכולתי להסביר את האיוולת השמאלנית חשוכת המרפא, זו שמגיבה לתופי השלום בחיוך זחוח אוטומטי שכולו 'ויתורים כואבים' (כואבים לאחרים) כמו באפקט פבלוב.
האם לא ברור כי מסירת הגולן לצורר הסורי, כמוה כמסירת חבל הסודטים לידי היטלר, ערב מלחמת העולם השניה? הלוא זה בדיוק מה שיקרב את המלחמה הבאה, יקטין את סיכויינו לשרוד אותה ולהערכתי יאיץ גם את מרד ערביי הגליל, ואולי אף יביא להזדהות מספר גובר והולך של דרוזים עם הצד המנצח, קרי הערבי. עוד לא אמרנו כלום על מקורות המים, על ההתיישבות הפורחת שתוחרב, וגורל הפליטים היהודים מהגולן (ע"ע "הינתקות"), שלא לדבר על מה שצפוי לתושבי אצבע הגליל.
אסד משתתף בתחרות הקלאסית שבין המנהיגים הערביים, והיא: מי יצליח להביס את ישראל או לפחות להשפילה עד עפר, ולהחזיר את היהודים למצבם הטבעי חסר האונים. הוא גם נוקט תכסיסים ומניפולציות קלאסיות שהוכחו כעובדות היטב על היהודים, ובראשן גרימת פילוג שיסיט את תשומת הלב ממזימותיו אל האשמות הדדיות של היהודים זה את זה. בסופו של דבר יפתח במלחמה: אם יקבל את הגולן, וכאות הוקרה מהאמריקנים גם נשק מודרני (בדומה למצרים) - מה טוב, ואם לא - אז לפחות השיג את העמקת הפילוג בין היהודים והוסיף עוד גז למדורת הייאוש מהציונות, אשר תרפה את ידי היהודים, אינשאללה, לקראת הסיבוב הבא.
התכסיס שהזכרתי ננקט גם ע"י הפלשתינים, כאילו יש ביניהם "מתונים" כדוגמת אבו-מאזן, ו"קיצוניים" כמו החמאס, הג'יהאד וכיו"ב. בעוד שבפועל כולם משתפים פעולה בעוינותם לישראל, ואינם מעוניינים כלל במדינה פלשתינית כי אם רק בהחרבת ישראל. וכי למה להם מדינה אם במצב הנוכחי הם מצויים בעמדה הכי נוחה למטרותיהם? גם סוחטים את המדינה היהודית ומשאביה בתואנה של "משבר הומניטארי", גם פוגעים בה ומקיזים את דם בניה, וגם מקבלים תמיכה מסיבית מהעולם שאף פעם לא סבל מאהדת יתר כלפי היהודים, והנה קיבל בחזרה את ההצגה והצעצוע שהוא כ"כ אוהב: יהודים חבולים שידיהם קשורות (ע"ע שדרות).
זהו תכסיס ישן, שהיהודים נוחים להתפתות לו, ודי אם נזכור את יהודי ברלין בשנות העשרים שחשו את עצמם "גרמנים בני דת משה", וחשבו כי השנאה האנטישמית היא בגלל יהודי מזרח אירופה שמדברים "גרמנית מקולקלת" (יידיש) ושומרים על מנהגי דת לא נאורים. חוכמולוגים ש"מבינים" את הצד השני הרצחני - לא היו חסרים לנו אף פעם, ומבחינה זו איננו יכולים להתלונן על "בריחת מוחות".
תיכף יעוטו עלינו כמה עוטות שחורים מהשמאל, ויעלו באוב את סירובה של גולדה להצעת ה"שלום" של אנואר סאדאת בשנות ה-70', שהובילה כביכול למלחמת יום כיפור. זה שיש לנו אי-מלחמה עם מצרים משנת 74' ולא מ-77', זה הודות לכמה גורמים: הנשק הגרעיני, תבוסתם במלחמת יום כיפור וכך שהם למדו את מגבלות הכוח הישיר ויתרונות ההתנכלות העקיפה דרך קבלני משנה כמו עזה. אין לכך קשר לנסיגה מסיני ואין כל ערובה שסאדאת לא היה פותח באותה מלחמה מגבולות הרבה פחות נוחים לנו, אילו היינו נסוגים לפני מלחמת יום כיפור. גם היום מצרים מתכוננת ברצינות ובנחישות למלחמה נגדנו, וברגע שיהיה לה תירוץ מספיק טוב או תחשוב שיש לה מספיק כוח - היא לא תהסס לתקוף. גם היא משתתפת בתחרות מי יביס את ישראל, ולא מן הנמנע שיהיו כמה מנצחים בתחרות. שלא לדבר על מה שמתחולל בסיני כעת, והיותו של חצי האי עתיר המשאבים, נתיב הברחות והחצר האחורית של עזה, גיבוי למאורת הנחשים המבוצרת היטב של החמאס ומטרד בלתי פוסק ליישובי הנגב המערבי.
האם זה מה שאנו רוצים בחזית הסורית? הלוא אין ואקום בטבע, והדבר הראשון שאסד יעשה הוא ליישב את הגולן, על חורבות יישוביהם הפורחים לשעבר של היהודים. כך עשה גם בלבנון, וכך בדיוק יעשה גם בגולן. האם יש למישהו ניחוש מה יעשו אותם מתיישבים סורים חדשים ליהודי הגליל? תשאלו את תושבי גדות ותל-קציר הותיקים איך היו החיים כשהגולן היה "הרמה הסורית", ואם הם רוצים להסתכן בחזרה לכך, והפעם לצמיתות. האם יש למישהו ספק מה יעלה בגורלם של מקורות המים שלנו? והאם לא ברור שכל ניסיון שלנו לתגובת נגד ייתקל בהתנגדות של הקהילה הבינלאומית, נוכח "המשבר ההומניטארי" של העם הסורי בגולן, שחלקו בודאי מורכב מפליטים ששבו לבתיהם? (ועוד 'בונוס' שאין לזלזל בו: זה גם ייצור תקדים ל'זכות השיבה').
אבל כל זה לא ימנע מהשמאל להכריז, שהנה - יש לנו חלון הזדמנויות היסטורי ומוכרחים לוותר למען ה"שלום" עם סוריה, ואם חס וחלילה לא נזדרז להחליש את עצמנו אזי נהיה אשמים במלחמה הבאה...
לא משנה מה קורה בלבנון, וגם לא משנה שאולי אסד אף הקים ארסנל לא קונבנציונאלי נגדנו, המנגינה לעולם נשארת גם בעת כריית הקבר.
אומרים לי ש"צריך לחשוב חיובי". אז הנה חשיבה חיובית: אם יבוא אסד, ובפרץ של תובנה חדשה יציע לנו את הבשן והחורן כפיצוי על שנות הסבל והאימה שסוריה גרמה לישראל, ויציע פיצויים ליהודי סוריה הנרדפים והמעונים, אז אדע שיש סיכוי אמיתי לשלום.
אגב, ישנן אדמות שהן היום בשטחי סוריה, ולא רק שם – שנרכשו כדת וכדין ע"י יהודים בשנות העשרים והשלושים, אולם נכסים אלו לא מומשו וגורל אותם יהודים ידוע לכולנו. זה נכון גם לגבי שטחים ביהודה ושומרון, ומי שמעוניין לבדוק את הדברים בעצמו מוזמן לנבור ברשומות של הארכיון הציוני המרכזי בירושלים. אינני מציעה לצאת במסע כיבושים אבל להכיר את העובדות תמיד מעניין ומועיל.
אני תולה תקוות בכך שתקום אופוזיציה בסוריה, ולמיטב ידיעתי (ועפ"י פרסומים באתר אומדיה) אכן יש בהחלט אנשים שפויים מעבר לגדר, שבנו של רוצח ההמונים באל-חמה נמאס עליהם. גם עם אנשים כדוגמת וואפא סולטן בהחלט אפשר לעשות שלום. והפלא ופלא: אנשים כמוה לא ידרשו מהיהודים להחריב ישובים פורחים ולהפוך לפליטים, או להחליש ולסכן את קיומה של מדינתם.
הקריטריון שלי לשלום הוא אי דרישתו של הצד השני להחליש את ישראל או להשפילה, או להתנכל לה בכל דרך ישירה או עקיפה.
תכופות אני שומעת את שבחי השלום הקר עם מצרים, שהלוואי והיה כזה, ואת הטענה ש"כל שנה שאין בה מלחמה עם מצרים היא רווח נקי". מכיוון שגם אני חיה בארץ הזו, אני מבינה מנין מגיעה אותה תחושה: תחושה של נרדף ומעונה שבכל דקה שאינו מרגיש את צליפת השוט על גבו הוא נושם לרווחה.
אבל הבעיה היא, מה יקרה ביום שהשקט יופר? מה יעזרו לנו ארבעים שנות אשליה של שלווה אם בשנה הארבעים ואחת נותקף באופן שלא נוכל להתגונן בגבולות המצומקים שלנו? דווקא בעידן הטילים יש חשיבות כפולה ומכופלת לעומק אסטרטגי ומרחב אווירי. אומנם סיני כבר לא בידינו אבל אסור לנו לחזור על השטות הזאת במקומות אחרים (במיוחד לאור פרספקטיבה של היחסים עם מצרים) ובודאי לא בגולן.
מי שחושב ש"שלום הוא נכס אסטרטגי" לא שאל את עצמו למה עמים אחרים לא פועלים על-פי אותו "הגיון" מופלא: אמירה שכזאת משמעותה היא שהתלות ברצונו הטוב של הזולת עדיפה על עצמאות. יש בה חוסר חשיבה לטווח ארוך, שבו עלולים לחול שינויי משטר או אחרים שיבטלו את ה'שלום', ויש בה התעלמות מן המוטיבציות היסודיות של הזולת או האויב (למה הוא מתנה את השלום בהחלשה שלנו?).
ראוי לנו שנזכור כי מדינת ישראל קמה קודם כל בשביל שיהודים לא ישובו להיות חסרי אונים ותלויים ברצונו של האוחז בשוט. ישראל קמה כדי שהיהודים יוכלו לזקוף ראש ולגבות מחיר כואב מן התוקפן והרודף, ולא יצטרכו לשלם בשביל 'שלום' משפיל ולהתייסר בויתורים כואבים. הבה נזכור את דברי בן-גוריון לאחר מלחמת השחרור: "מי שיחזיר את דם בנינו - יקבל בחזרה את האדמה".
