עד היום המשא-ומתן עם סוריה שירת רק את האינטרסים הסוריים. משא-ומתן לא ישיר אך פומבי, שסייע לסוריה לצאת מהבידוד הבינלאומי, ולהיחלץ מסנקציות בינלאומיות ולחצים בנושאים כמו לבנון, חרירי והתמיכה בטרור. סוריה אפילו טרחה לספר כי אין דרישה ישראלית להינתקות מציר הרשע - החיזבאללה ואירן, ואין מה לדבר על הפסקת התמיכה בחמאס. נראה כאילו הסורים מתייחסים למשא-ומתן כדיון על תנאי הכניעה של ישראל ותו לא. לישראל אין זכות לדעה או לדרישות משל עצמה. למעשה, אין אפילו צורך שסוריה תכיר בישראל.
לי אישית אין אשליות שאיזושהי תוצאה טובה יכולה לצאת ממשא-ומתן רע כזה. אבל כמו תמיד (ולשווא) אני מוכן להתבדות, ומשאיר את הדלת פתוחה לכך.
אז הנה כמה דברים קטנים אך סמליים, שלא יהוו ויתור עבור סוריה, ואם היא באמת רוצה להביא להצלחת המהלך היא יכולה לעשות אותם בלי כל סיכון. אני חס וחלילה לא מציע שהמשלחת הישראלית תעלה זאת כהצעה או בקשה, הם הרי נמצאים שם רק כדי לתת ולא לשאת. מילוי שתי בקשות אלה הוא בבחינת מבחן לכוונותיה של סוריה.
מבחן ראשון הוא המבחן המוסרי: הסגרתו של הפושע הנאצי אלואיס ברונר, שהיה עוזרו של אדולף אייכמן והוא בכיר הפושעים הנאציים שעדיין חי, ועל-פי הידוע הוא מסתתר בדמשק. לא במקרה הוא שם. הוא שירת את המודיעין הסורי כמומחה לעינויים. אם מסיבה כלשהי לא ניתן להסגיר אותו, אז לפחות מסירת מידע אודותיו ואודות פושעים נאציים אחרים שמצאו בעבר מקלט בסוריה. אני לא מבקש חלילה שהמסירה תהיה לישראל. מי אנחנו? אפשר להסגיר אותו לצרפת, שם הוא כבר נשפט שלא בפניו למאסר עולם.
אין לסוריה יותר שום תועלת מהסתרת פושעים נאציים, ולכן אין בכך כול וויתור מצידה. השאלה הנשאלת היא האם הסורים מכירים בעליונות החוק הבינלאומי, או שבעיניהם, עדיין, פשעים שבוצעו נגד יהודים הם בגדר מצווה ולא פשע.
המבחן השני הוא המבחן ההומניטארי: העברת עצמותיו של אלי כהן לקבורה בישראל. גם בכך הסורים לא ייוותרו על שום אינטרס. למיטב הידוע לי, אין אזרחים או חיילים סוריים חיים או מתים שסוריה טוענת שנמצאים בידי ישראל או שהיא מבקשת לקבל בתמורה. האנשים שאלי כהן פגע בכבודם כבר לא יכולים להיעלב מכך, והעברת עצמותיו לקבורה בישראל אינה אלא מחווה אנושית (הומניטארית). אלא שגם כאן באה לידי ביטוי האבחנה - האם בעיני סוריה אנו בני אנוש, או שהם עדיין שבויים בתעמולה האנטישמית שלהם לפיה אנו בני השטן.
זהו. זה כל מה שאני מבקש. מה בסך הכול ביקשתי? לא ביקשתי פגישה עם אולמרט. אני מוכן להבין כול מי שלא מסוגל ללחוץ את ידו. אני עצמי הייתי נרתע מכך (לא בלי מעטפת עם דולרים בידי האחרת), אז מי אני שאדרוש זאת מנשיא סוריה. כול שאני מבקש לקבל הוא זיק של תקווה, שיש עם מי לדבר.
אלא שהמשלחת הישראלית מעדיפה להשלות את עצמה, מאשר לבחון את הסיכויים האמיתיים.
