שריטה של העין בשוגג מציפורן, דף נייר, עלה של צמח וכד', עלולה לגרום לתופעה חוזרת של קילופים בקרנית (ארוזיות). מדובר בתופעה שכיחה שעלולה לגרום לסבל רב, לאי-נוחות, כאבים והפרעה בראיה.
התופעה יכולה להופיע גם במקרים בהם לא קיימת היסטוריה ברורה של טראומה לקרנית כשתסמיני התופעה עשויים להיות קשורים לניוון בקרנית, כמו גם הופעה ספונטנית.
כאשר רק אפיתל הקרנית נפגע, פועל מנגנון ריפוי מהיר הכולל כיסוי ממברנת הבסיס ברקמה חדשה, אך במידה וממברנת הבסיס נפגעת, הריפוי עלול להתארך ולהיפגע.
כיצד לזהות את התופעה? בדרך-כלל לקילופים בקרנית נלווים כאבים, אודם רגישות לאור ודמעת, המופיעים לרוב בשעת הקימה בבוקר ופתיחת העפעפיים. משך הסימפטומים משתנה בהתאם למשך הריפוי. לעיתים, חל ריפוי של הרקמה הפגועה עוד בטרם ההגעה לבדיקה.
כיצד מטפלים בתופעה? פרט להקלה על הכאבים והסימפטומים, מטרת הטיפול בקילופים חוזרים בקרנית היא עידוד יצירת רקמה מחודשת (אפיתל), שתהיה יציבה דיה על-מנת למנוע את קילופה בשנית. רב המטופלים יגיבו לטיפול השמרני, אולם בחלק מהמקרים יהיה צורך בהתערבות ניתוחית וזאת בהתאם למצב ולחומרה.
הטיפול השמרני והלא-חודרני: רוב האירועים החריפים יטופלו בהצלחה באמצעות חבישה של העין ומשחה אנטיביוטית. במקרים מסוימים ניתן לטפל גם בנוגדי דלקת שאינם מכילים סטרואידים. טיפול שמרני בהמשך יכלול סיכוך בתחליפי דמעות, תמיסת מי מלח (סליין היפרטוני) ועדשות מגע טיפוליות לתקופה קצרה.
השימוש במשחות סיכוך לפני השינה מגן על הרקמה מהכוחות המופעלים על-ידי העפעפיים בזמן הקימה בבוקר. הטיפול בתמיסת מי מלח נועד להקטין את הבצקת הנגרמת לרקמה במהלך הלילה כתוצאה מחמצון מופחת כאשר העפעפיים סגורים. בחלק מהמקרים נדרש טיפול אנטיביוטי ממשפחת הטטראציקלין.
במקרים בהם הטיפול השמרני לא עזר, מקובל לשקול התערבות ניתוחית שמטרתה קילוף רקמת האפיתל במטרה לעודד יצירת תהליך ריפוי מחודש.
קילוף האפיתל עשוי להתבצע במספר אופנים: 1. קילוף מכאני באמצעות מחט, יהלום או אלכוהול.
2. קילוף באמצעות אקסימר-לייזר (PTK) הכולל ליטוש עדין ומדויק של רקמת הקרנית מבלי לגרום נזק לרקמה מסביב.
