פתח דבר בשבוע הבא תשוב ועדת הכנסת לזכויות הילד לדון בדרכי חלוקת המשמורת בין הורים במצבי פרידה וגירושין. ישיבה זו מתקיימת בעקבות פרסום המלצות ביניים של ועדה מטעם משרד המשפטים, שדנה ממושכות בנושא זה והציעה מתווה להסדרי או הסכמי הורות. הוועדה, בראשות פרופ' דן שניט, לא הצליחה במשך שלוש שנים להגיע להסכמות בין תריסר חבריה אפילו על זוטות, וזאת כאשר הם ממליצים להורים הנפרדים בעימות להגיע להסכמות לגבי היכן יהיו ילדיהם האהובים.
בחנתי את מאה ומשהו העמודים אשר פירסם משרד המשפטים, וניסיתי להבין למי הועילה הוועדה. המלצות הוועדה לא מסייעות לשופט בבואו להכריע כיצד יחלקו ההורים הנפרדים את ההורות על ילדיהם המשותפים, אלא משחררות אותו מהצורך לקחת אחריות. הוועדה, בהמלצותיה לבחון כל מקרה לגופו ללא חזקה או ברירות מחדל ברורות, מערערת עוד יותר את יציבות המשפחה במשבר, אשר מבולבלת ונסערת בלאו הכי.
הוועדה דנה בטובת הילד וזכויותיו, שעל כך אין מחלוקת ולשם כך לא היה צורך בוועדה מלכתחילה. מטרת הקמת הוועדה הייתה דרכי חלוקת המשמורת במצבי עימות ופרידה ולכך אין התייחסות בהמלצות. זוגות נשואים או מתגרשים בהסכמות אמת אינם נדרשים להמלצות הוועדה. הבעיה היא שלעתים נראה כלפי חוץ כי זוגות הגיעו להסכמות - אך בחינת ההסכמות מגלה כי הם נכנעו לציפיות המערכת מהם, או צפו את הנולד באם יגיעו למערכת הציבורית. לא תמיד הורים נפרדים בהסכם המתאים ונכון להם ולילדיהם.
[קישור] הוועדה מטיפה להורים היכן שהיא כשלה בעצמה ועדת שניט לא הצליחה להגיע לגיבוש הנחיות ברורות כיצד לחלק את המשמורת בין ההורים הנפרדים ומגיעים לבית המשפט, בשונה ממה שנעשה היום. בבתי המשפט ומערכת הרווחה נהוג לראות באימא את ההורה הבלעדי ולהתעלל גם בילדים וגם באב בכדי לאפשר להם קשר סביר.
בהמלצות הביניים של ועדת שניט, כמחצית מתריסר חברי הוועדה מציגים מגוון עמדות מיעוט. שני חברי ועדה נעדרים לחלוטין מהדוח וגם לא פירסמו תגובה כלשהי (נציגת משרד הרווחה וגם נציגת עמותת הורים בשם 'הורות=שווה' שבכלל נעדרה כליל מישיבות הוועדה).
אם חברי הוועדה אינם ניתנים לגישור ואינם מסוגלים להגיע לתובנה מיטבית אחת, לא ברור מה טעם מצא פרופ' דן שניט, יו"ר הוועדה, בעידוד רעיונות גישור והסכמות להורים הנלחמים על ילדם היקר להם מכל במצב של חוסר אימון הדדי.
וועדה נגד עצמה אלו חברי הוועדה אשר התנגדותם לאי קביעת ברירת מחדל להסדר חלוקת ההורות להורים במצבי גירושין, מופיעה בהמלצות שפורסמו:
1.
הסוציולוגית דר' דפנה האקר - הציגה בפני הוועדה את המצב הקיים ודרכים לשינוי. בדעת מיעוט זו, חלוקת זמני הורות כמעט שווה היא אינטרס נשי מובהק בכדי לאפשר גם לאמהות לצאת ולעבוד לפרנסתן. דר' האקר מתנגדת להצהרות הפורמליות ללא חזקה כלשהי מאחר ולדעתה הן לא יביאו את השיוויון המיוחל אלא יגרמו לריבוי התדיינויות סרק מתמשכות לרעת כולם.
2.
המגשרת שזומנה לוועדה,
עו"ד גלית סנה-לוריא, מצטרפת לעמדת המיעוט של דר' דפנה האקר ולפיכך לא ברור תחת איזה כובע היא השתתפה בוועדה.
3. נציגת
נעמ"ת בוועדה,
עו"ד גלי עציון, אומנם חתומה על דעת המיעוט יחד עם דר' האקר ועו"ד סנה-לוריא אך למעשה היא
התנגדה לכל רעיון המטיב עם הורות של גברים או מקדם את טובת הילד. לדעתה יש לקבוע חזקה ברורה לפיה ילד הולך עם אמא!
4.
נציג בתי הדין השרעיים בוועדה -
עו"ד איאד זחאלקה - הציג את הבעייתיות בחברה המוסלמית והתייחס לתוצאה האפשרית של ביטול החזקה הברורה ובחינת כל מקרה לגופו. זחאלקה טוען כי בחברה המוסלמית אין מקום לשינוי החזקה הקיימת ומעדיפה את האמא לעניין המשמרת.
5. מול ריבוי עורכי הדין בוועדה בולט
הפסיכולוג היחיד שהשתתף בה -
פרופ' אבי שגיא-שוורץ (שחלק מושב אחד עם הפסיכולוגית דר' תרצה יואלס). פרופ' שגיא הביא מגוון פתרונות ע"פ טובת הילד בהם הודגשה חשיבות חלוקת ההורות באופן שווה, דווקא בהעדר הסכמה אחרת. עמדתו המנומקת היטב סותרת את הגישה המקובלת היו,ם לפיה במצבי עימות יש לצמצם את הקשר של הילד עם אביו. גישה זו מקובלת היום על-ידי שירותי הרווחה המייעצים לבית המשפט גם כאשר האימא מלבה את העימות.
המומחים לטובת הילד טוענים כי ללא ברירת מחדל ברורה לחלוקת הורות שווה, יתעצמו העימותים. גם דעה זו לא זכתה להיכלל בהמלצות הוועדה ואינה כלולה בהמלצות החקיקה.
6.
הרב הדיין אברהם שרמן הציג את עמדת ההלכה היהודית, על פיה ילדים קטנים אמורים להיות בחזקת אימם ולאחר מכן על הבנים לעבור לאביהם בכדי שיחנך אותם.
משפט שלמה הטיפש על-פי המלצות פרופ' דן שניט - בהעדר הסכמה בין ההורים לא תהיה הכרעה. ההמלצה היא לעודד את ההורים להתשה מתמשכת בהתדיינות הן משפטית והן מחוץ לאולם הדיונים. גם במצבים של חוסר ברירה, ממליץ פרופ' שניט לא לסייע למשפחה להחליט אלא לקבוע הסדרים זמניים ולהמשיך את ההתדיינות. הימשכות הדיונים היא בתקווה שאחד ההורים, זה שיבין את גודל הנזק הנגרם לילד עקב העימות המתמיד, יוותר להורה העיקש, הלא ידידותי והלא גמיש.
בהשוואה למשל המלך שלמה, בו הציע המלך החכם לפגוע בתינוק בתקווה שהאמא האמיתית תזדעק ותוותר, ממליץ פרופ' דן שניט להורים לעקוד את ילדיהם על מזבח ההתדיינות עד שההורה האמיתי יזדעק ויוותר להורה המנכר שאינו ידידותי לילד והמערכת תשמח ש"הצליחה" להביא את ההורים להסכמות.
המלך שלמה היה רודף נשים ולא ידוע כי היה לו עניין באיסוף ילדים ממשפחות במשבר, לעומתו פרופ' דן שניט הוא יו"ר עמותה "ילדים בסיכוי" שמטרתה לסייע לילדים בפנימיות משרד הרווחה שהוצאו מחזקת שני הוריהם.
ומדוע לא אהבה בהסכמה ? אם כבר בחרה הוועדה בפיוס ההורים המתעמתים והבאתם להסכמות, לא ברור מדוע הסתפקה בגירושין בהסכמה. מן הראוי לעודד את ההורים לשלום בית הכולל חיי שיתוף הרמוניים ומלאי אהבה. תטיב הוועדה לעשות אם תכלול בהמלצותיה לעניין המומחים גם מורי דרך לאהבה, מדריכי טנטרה, אנשי דת ומאמנים רוחניים כחלק מהאידאל המנחה אותה בהמלצות הביניים.
הסוציולוגיה מול הפסיכולוגיה (האקר נגד שגיא) - מהומה על לא מאומה יש תמימות דעים כי אין הבדל ביכולות ההוריות של גברים לעומת נשים. אפילו שדולת הנשים בישראל ציינה זאת בתגובתם להמלצות הביניים של וועדת שניט בהדגישם כי
"אמהות ואבות יכולים לגדל את ילדיהם באותה מידה". (גילוי דעת מ 15 במאי 2008 בחתימת נורית צור ועו"ד יפעת מצנר).
יש הסכמה גורפת כי המטרה היא שיוויון אמיתי וחלוקה אמיתית בנטל גידול הילדים וזאת כאשר דווקא הנשים מובילות ושואפות להגיע לחלוקה שווה. אומנם בדעת המיעוט של דר' האקר ועו"ד סנה-לוריא יש נטייה לחלוקת זמן לא שווה, אבל אני מניח שגישה זו נובעת יותר מהכרה במציאות הקיימת ולא כאידאל אליו יש לשאוף.
פסיכולוג הילדים מאוניברסיטת חיפה, פרופ' אבי שגיא-שוורץ, מציע בהמלצות הוועדה אוסף פתרונות למצבי עימות שונים על-פי טובת הילד. כאשר כ"רשת ביטחון" למצבים של עימות גבוה, פרופ' שגיא דורש חלוקת הורות שווה כברירת מחדל. פרופ' שגיא מגדיר את חלוקת ההורות השוויונית כמצב הרצוי וההכרחי מבחינת טובת הילד ובעיקר במצבי קונפליקט גבוה.
הסוצילוגית דר' דפנה האקר, על סמך סקירת המצוי, מציעה הסדר הורות מחייב ככלי להפחתת דיונים עתידיים ותביעות סרק (ר' עמ' 56 סיכום לסעיף 2.2.3 ). אילו הייתה הוועדה מקדמת את ה
"תוכנית הורית ככלי להפחתת מזונות ילדים" לפיה שני ההורים מחוייבים לאפשר זה לזה ליהנות מעמל כפיהם במקום תלות בדמי המזונות עם אפשרות להתניות כספיות מראש – היה ניתן בדרך זו גם לעודד יותר אבות למעורבות ואחריות בגידול ילדיהם. להערכתי אימוץ המתווה של דר' האקר יצמצם גם את תופעת סרבנות קשר מצד אמהות.
איחוד דעות המיעוט של הסוציולגית דר' האקר יחד עם דעת המיעוט הפסיכולוגית של פרופ' שגיא, היה נותן "רשת ביטחון" ברורה למשפחה כולה ומבהיר להורים את הצפוי להם אם לא ישכילו לאמץ תוכנית הורות המתאימה להם.
"רשת ביטחון" כזו תפגע בפרנסת עורכי הדין, תחייב יותר אבות לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם ותפחית מכוחן של פקידות הסעד לסדרי דין ולפיכך ברור מדוע לא נכללה בהמלצות הוועדה.
המגשרת שלא גישרה מפתיע, או אולי לא, שנציגת המגשרים, עו"ד גלית סנה-לוריא – לא מציגה עמדה מאוזנת ולא קידמה הסכמות בתוך הוועדה עצמה וגם לא בין ההורים המתעמתים. דווקא כדוגמא למהות הגישור הייתה אמורה עו"ד לוריא להציג מצב ודרכים לפתרונו בהסכמות. הצטרפותה של המגשרת לעמדת המיעוט יחד עם עו"ד גלי עציון מנעמ"ת ועו"ד דפנה האקר מראה עד כמה הגישור במצבי עימות בין הורים יכול להיות בעייתי עד לא ישים.
כשלון המגשרת עו"ד גלית סנה-לוריא באיחוד מסקנות המחקר הסוצילוגי של דר' האקר עם סיכומי המחקרים של הפסיכולוג פרופ' שגיא - הוא כשלון רעיון הגישור וההסכמות מיסודו.
מי אתה פרופ' אמריטוס סולי דרימן ? נראה שהעוגן היחיד בו יכול פרופ' דן שניט להאחז בכדי להצדיק את ההמלצות ללא ברירת מחדל וקווים מנחים היא פיסקה של חמש שורות בלבד בהמלצות שפורסמו (ר' עמ' 22). פיסקה זו מתארת סקירה של פסיכולוג אורח בשם פרופ' סולי דרימן מאוניברסיטת בן-גוריון. מעניין שכל מה שלמדו חברי הוועדה מפרופ' מכובד זה הוא צידוק לריבוי התדיינויות בין ההורים ללא קווים מנחים.
הוועדה לקחה את ההורים משני הילדים בתי בת ה-9, אמרה לי: "אבא, זה נכון שאתה ואמא רבים בשביל להיות איתנו יותר? אז בשביל מה אתם רבים, הרי שניכם נמצאים בבית משפט במקום איתנו. לילדים יש יותר שכל מאשר למבוגרים, פשוט תהיו איתנו ולא בבתי משפט....."
ואכן זו הבשורה האמיתית של וועדת שניט - הילדים לא יהיו עם אף אחד מההורים כי ההורים יהיו עסוקים בהתדיינות, הסדרי הורות זמניים, גישור, תיאום, הדרכות ופגישות חוזרות ונשנות.
אולי מנסה הוועדה לאיים על ההורים, שבהעדר הסכמות יילקחו הילדים למרכזי חירום ובהמשך להשמה חוץ-ביתית? חלק מהמוסדות בהם נמצאים ילדים שנלקחו מהוריהם שייכים לעמותת "ילדים בסיכוי". בראש אותה עמותה יושב אותו פרופ' דן... או אולי מטרות המלצות ועדת שניט הם מעין תעודת ביטוח שתבטיח מראש את הצורך בהתערבות עתידית של העובדים הסוציאליים וה"מומחים"?
אבות שקופים אין אף גוף מסודר לקידום מעמד האבא במשפחה; דווקא משום כך היה על הוועדה לנקוט משנה זהירות ולנסות לאזן את חוסר האיזון, בהבאת גורם אשר יציג את מצבו של האבא במצבי גירושין – אך לא עשה כן.
בנוסף להתייחסות לעמדות של ארגונים מסודרים זימנה הוועדה גם נציגים של אבות במצבי גירושין, אך לא התייחסה כלל למגוון הדעות והסיפורים (מעל 100) שנשלחו לוועדה מהציבור. עמדת האבות המופיעה (סעיף ד' בעמ' 8) לא זכתה להתייחסות כלשהי בהמלצות הוועדה ואפילו בדעת המיעוט היא נעלמה לחלוטין - כאילו אין אבות במדינה, אלא רק אימהות.
האבות שהופיעו בפני הוועדה הם כולם פעילים בהתנדבות ללא שום רווח כספי ובאים עם ניסיון אישי וקשר בלתי אמצעי עם האבות המתגרשים. דווקא וועדה אשר אמורה להטיב עם אבות לא זוכה להתלהבות יתר מאותם אבות גרושים אשר חשוב להם הקשר שלהם עם ילדיהם. מעיון בתגובות הארגונים השונים להמלצות נראה כי אין הורה גרוש אשר מברך על המלצות הוועדה ובכלל זה האבות הגרושים:
לדוגמא הסתייגות מר רועי רונן מארגון "הורות משותפת שווה":
[קישור] או עמדה של אבא בשם חגי בן סרי - יו"ר ארגון אבות-
גם הוא מעלה את השאלה האם יש ממש בהמלצות ?
[קישור] גם רבנים מצטרפים לחוסר התלהבות האבות מביטול חג"ר שאינו כרוך בשאיפה לחלוק הורות שווה,
ר' למשל הרב שרלו אשר סבר כי ההמלצה המובנת מאליה היא ההמלצה – למרות שעיון מדוקדק בהמלצות מראה שלא כך הוא ומשיהו בוועדה המשפיע על ההמלצות הסופיות מעוניין דווקא בהעצמת העימות:
[קישור] העלמותה של עמותת הורות=שווה מהוועדה עמותת הורות=שווה, שקיבלה מקום של כבוד כנציגת ההורים גרושים על-ידי מנוי הגברת רותי דניאל כחברה מן המנין בועדה, למעשה חדלה לתפקד כעמותה וכנציגת הורים החל ממרץ 2006. הגב' רותי דניאל חדלה מייצוג ההורים בוועדה משיקולים אישיים. מפרישתה של הגב' רותי דניאל לא התכנסה אותה עמותה ולא נבחר אף נציג במקומה.
עמותת הורות=שווה מתאפיינת בעימותים בלתי פוסקים בין חבריה והחרמות הדדיות של זה את זה. עמותת הורות=שווה כמשל להורים מתגרשים מוכיחה שגישור, הידברות והסמכות אינם ישימים להורים מתגרשים אשר לא הגיעו להסכמות ביניהם בטרם פנו למערכת הציבורית.
אמהות בע"מ עמדות ארגוני נשים קיבלו משקל מיוחד בוועדה. שתי ישיבות וסעיפים הוקדשו לשמיעת שני ארגונים שונים למען נשים:
1. המרכז למעמד האישה באוניברסיטת בר-אילן .
2. וועדת החקיקה לנושא מעמד האישה בלשכת עורכי הדין.
3.
הנוכחות המרובה של ארגוני נשים עתירי ממון בוועדה, הן כחברות והן כעדות, מצביע על היתרון העצום שיש לאמהות מול האבות בכל התדיינות בנושאים אלו, ולמרות זאת המליצו מרבית חברי הוועדה על ביטול חזקת הגיל הרך.
בחינת עמדת האמהות שהופיעו שלא מטעם ארגון תאורטי (סעיף ה' עמ' 19) מראה כי אין מחלוקת מהותית שאינה פתירה במסגרת המלצות הוועדה. שאיפת האמהות עצמן היא חלוקת הורות שווה בכדי לאפשר לאמהות להתקיים מעמל כפיהן. נראה שההתנגדות לחקיקה בהתאם נובעת מחוסר אמון באבות אשר יקיימו את חלקם בהסדר כזה. ייתכן והרחקת האבות הגרושים מהוועדה היא בכדיי שחלילה לא יתנדבו להסכים לחוק משמרת משותפת שוויונית.
נשות נעמ"ת בהתנגדות מתמדת אין כמו דוגמא אמיתית לאימא עקשנית, ששום הדברות לא תזיז אותה מהתנגדותה למעורבות של האבא בחיי הילדים, כמו נציגת נעמ"ת בוועדה - עו"ד גלי עציון. למרות שמדובר באישה משכילה המייצגת ארגון מכובד, התנהלותה מוכיחה כי המלצות הוועדה להסכמות וגישור אינן מתאימות להורים מתעמתים.
נעמ"ת היא ההוכחה שלפעמים אין פתרון אחר למעט כפיית הסדר הורות על האימא בכח ואיומים (עקב העדר נציגות מקבילה של אבות מתגרשים בוועדה – אין הוכחה לעיקשות הגברים). נציגת הנשים בוועדה הוכיחה כי אמצעי השכנוע להם מטיפה הוועדה אינם רלוונטים, אך למרות זאת המליץ פרופ' שניט על אמצעי שכנוע.
פרופ' אבי שגיא על התהום שבין הדוקטרינה לפרדיגמה פרופ' שגיא מתאר בהמלצות וועדת שניט את המערכת הקיימת בה משתמש בית המשפט בכדי להכריע לעניין חלוקת ההורות (ר' עמ' 91 ). הנוהל הקיים היום הוא העברת הסמכות והבדיקה מאולמות הדיונים של בית המשפט אל אנשי משרד הרווחה.
פרופ' שגיא משתמש באוצר המילים הבא בכדי לתאר את דרכי החשיבה של אנשי משרד הרווחה וכפועל יוצא מכך גם השופטים בבתי המשפט למשפחה:
1. דוקטרינה
2. דעות קדומות
3. סטריאוטיפים
4. אידיאולוגיה
5. אמונה
6. השקפות עולם
7. אי הבנת התחום
8. שיקולים פוליטיים טקטיים.
אם שכחתי סופרלטיב מסויים המופיע בדיעת המיעוט של פרופ' שגיא בכדי לתאר את מערכת ה"רווחה" שלנו, אז אני מתנצל בפניו מראש.
האם סבורים שני הפרופסורים המלומדים שחברו יחד בוועדה חשובה זו, כי יהא אחראי כלפי הילד וההורים להפקיר אותם ללא חזקה כלשהי בידי מערכת המתוארת בתאורים אלו ?
משרד הרווחה מטרפד את ההמלצות בוועדת שניט ישבה גם נציגת משרד הרווחה - פקידת הסעד הראשית לסדרי דין - הגברת רונית צור. משרד הרווחה הוא הגוף המקבל היום את האחריות על יישום ההמלצות בבואו לבחון את המשפחה ולהמליץ לבית המשפט. אי הסכמת או חוסר יכולת משרד הרווחה ליישם את רוח הדברים מייתרת את ההמלצות והופכת אותו לעוד מסמך לא רלוונטי.
משרד הרווחה לא פירסם שום תגובה או התייחסות להמלצות וזאת, כאשר הוא עסוק בתדמית ודרישות לכח אדם תוך שיווק מצוקת ילדים שאיננה קשורה כלל לנושאים בהם דנה וועדת שניט.
בכל מאה העמודים של ההמלצות לא מוזכרת עמדת משרד הרווחה וזאת למרות מעורבותו הרבה ואולי רבה מדי בנושאי הוועדה. במקביל לכתיבת ההמלצות ניסתה פקידת הסעד הראשית, רונית צור, החברה בוועדה בעצמה, להביא להגירת ילדים לרוסיה עם האימא בניגוד להמלצות ועדת שניט.
וועדת שניט הציבה כתנאי להגירת ילדים את שמירת חלקו של האבא ויכולתו לממש את אחריותו ההורית וגם הציבה כתנאי מקדים את קיומה של תוכנית קליטה לילדים במדינת היעד. רונית צור פעלה אישית לביצוע הגירה בכל מחיר של אמא עם ילדיה לרוסיה, כאשר אף אחד מהתנאים שהוחלט עליהם בוועדת שניט לא מתקיים ואפילו לא באופן חלקי.
מדיניות המרמה והמניפולציה אותה מנחילה הגברת צור למערכת עליה היא אחראית הייתה ידועה ליו"ר הוועדה עוד בתחילת הדיונים. אני לא יודע עד כמה היה מודע הפרופ' דן שניט גם למדיניות של חיסול חשבונות אישיים במשרד הרווחה בכדי למנוע ביקורת כלשהי על פקידות הסעד.
לא ברור מה הטעם בהמלצות המיושמות היום בעיקר על-ידי משרד הרווחה, וזאת כאשר אותו משרד הרווחה בלאו הכי לא מכבד את החוק, מתנגד לכל מנגנון של ביקורת ובקרה ומוכיח שוב ושוב את זילזולו בערכים של מוסר ואמינות.
מאבק העובדים הסוציאליים הנוכחי הוא במטרה להרחיב את בסיס הפירמידה בתוספת של עוד פקידות לא מקצועיות בשכר מגוחך וחלקי משרה. משרד הרווחה מתמקד במטרה זו בכדי לקדם את הותיקים יותר לתפקידי ניהול ושליטה ללא מגע עם המשפחות עצמן. אין הוכחה טובה יותר מהתנהלות העובדים הסוציאליים ומשרד הרווחה, בכדי להראות עד כמה השאיפה לכוח ושליטה חשובה יותר מטובת הילד ומקצועיות.
אוי לנו אם ביטול חזקת הגיל הרך תשמש להעצמת כוחן של פקידות משרד הרווחה, וישמש אותן להתעללות נוספת במשפחות ובילדים, זאת מבלי שהילדים יזכו בסופה של התערבות מיותרת זו למעורבות גבוהה יותר של אבות בחייהם. חוסר היכולת של פקידות הסעד לסדרי דין להתעדכן במחקרים עדכניים וגם להפנימם ולהמליץ על פיהם, לא ישתנה על-ידי פרסום של המלצות חדשות או חוקים חדשים.
לסיכום אין ספק שלסייפא בחוק המגדירה את יחסי ההורים וילדיהם הקטנים המכונה "חזקת הגיל הרך" לפיה ילדים עד גיל 6 הם בחזקת האם (למעט נסיבות מיוחדות), אין מקום בספר החוקים של מדינת ישראל, זאת בעיקר מאחר ועשרה מחברי הוועדה הסכימו לביטולה מנימוקים שונים, החל מפגם אסתטי וכלה בפגיעה בטובת הילד. אך יחד עם זאת ביטולה אינו סיבה לעודד משפטיזיה מיותרת של הליכי גירושין.
המלצות הביניים של ועדת שניט הן ההוכחה הטובה ביותר לאי ההתאמה של ההמלצות לעידוד הסכמות. המלצות הביניים של וועדת שניט אינן מתאימות להוויה של הורים המתגרשים וזקוקים להמלצות וועדה זו.
כשלון וועדת שניט באיחוד ההצעה המתייחסת למצוי מול הגדרת הרצוי ודרכים להשגת הרצוי הוא ההוכחה הטובה ביותר שהעדר הגדרות ברורות לגבי מהי טובת הילד במצבי גירושין, אינו לטובת אף אחד מבני המשפחה.
טוב יעשה המחוקק אם יבטל את העדפת האימא וביטול האבא כנהוג היום במערכת הציבורית, אבל בנוסף יקבע "רשת ביטחון" לפיה בהעדר הסכמה אחרת יחלקו הילדים את זמנם בין שני ההורים בשאיפה לשיוויון. אימוץ הצעתו זו של פרופ' שגיא כברירת מחדל היא עדיפה על עימותים מתמשכים. ברירת מחדל של חלוקה שווה מחייבת בחוק תמנע תסכולים וכעסים. ברירת מחדל זו תחסוך את העמסת המערכת הציבורית ללא תועלת ממשית לילדים. הפיכת ברירת מחדל זו לחובה חקוקה תמנע הגשת בקשות סרק.
טוב יעשה משרד המשפטים אם ייתן הנחיות ברורות לשופטים כיצד לחלק את ההורות בין ההורים. מן הראוי כי שר המשפטים ימנה פאנל מומחים מטעמו בכדי לקבוע קווים מנחים ברורים להסדר ההורות ולא יאמץ את ההמלצות המעורפלות של ועדת שניט.
