חדירתם, שלא כדין, של מוסדות וגופים למיניהם לחשבונך הפרטי, היא רעה חולה, הפושה אצלנו בכל חלקה טובה. רק סיימת לשלם את חובותיך למוסד מסויים, ופתאום אתה חושף, להוותך, כי זה ממשיך לחייב את כרטיס האשראי שלך, שמספרו מצוי בידיו, ולגבות ממנו, באין מפריע, תשלומים נוספים, אף שכלל אין הוא זכאי להם.
במקרה הגרוע, כלל אינך מגלה את הפלישה לחשבונך. פשוט משום שלא עולה בדעתך לבדוק אותו. שהרי חיובי התשלומים כבר הסתיימו במילא מזמן. במקרה הטוב, שבו אכן גילית את ה"פאשלה", אתה פונה לאותו מוסד פולש, מעמיד אותו על חומרת מעשהו ותובע ממנו את החזר הכסף הנגזל. רק בתום בדיקה מדוקדקת עשוי אותו מוסד לבשר לך כי החיובים המיותרים אכן נגבו בשל, מה שהוא מכנה, "טעות אנוש", ובאותה עת גם להבטיח לך, חגיגית, כי הדבר לא יישנה וכי הכסף יוחזר לחשבונך בהקדם.
אתה מצפה עד בוש, וככל שחולף הזמן, תיווכח לדעת כי לא מינה ולא מקצתיה: המוסד, פשוט, אינו עומד בדיבורו וממשיך, כמו גנב בלילה, לגלח את חשבונך המצומק. או אז אתה מגיע למסקנה העגומה שה"שגגה" איננה אלא רשלנות וזדון, כשמסתבר לך, לאור היום, שהמחשב פשוט לא הוזן בפקודה ההולמת לביטול החיובים המיותרים.
התכחשות להבטחה עורכת-דין תל אביבית, שסיימה לפני כשנה לשלם את תשלומיה לחברת-ביטוח פלונית, הודיעה לה, במכתב רשום, כי אין היא מחדשת עוד אצלה את הביטוח וכי היא עוברת לחברה חדשה. בדיקה קצרה, שערכה הפרקליטה, העלתה כי הדבר לא מנע מחברת הביטוח הנושנה לחייב אותה גם עתה. משהעמידה עורכת הדין את החברה על מקומה, הודתה זו במעשה שעשתה והבטיחה להחזיר, בהקדם, את הכספים אשר ניגבו שלא כדין.
אלא שהבטחה לחוד וקיום לחוד. משהחברה לא עמדה בהבטחתה, נאלצה הפרקליטה להגיש, כעבור שנה תמימה, תביעה משפטית להחזר הכסף. בפסק הדין שניתן בבית המשפט, חוייבה החברה בפיצוי מלא, כולל ריבית והצמדה. אבל החברה שוב ניסתה להתחכם ואומנם שלחה לפרקליטה את החזר הכסף, אבל בערכים הישנים של אז. עכשיו שוב נאלצה הפרקליטה לתבוע את החברה, והפעם על ריבית והצמדה שלא שולמו לה.
אחת הרשויות המקומיות הגדולות בארץ שלחה, יום בהיר אחד, בדואר רגיל (!) דרישה לתשלום סכום של 150 אלף שקל על חיובי ארנונה ומים, שהצטברו במשך השנים, עבור חנות בתחנה המרכזית, העומדת ריקה מאז רכישתה על-ידי בעליה, באין קונה עבורה. אלא שהתביעה לא נשלחה לבעלי החנות, המתגוררים בחו"ל, אלא למכותב תמים בארץ, שהסכים בשעתו להיות מקבל הדואר עבור הבעלים מחו"ל, ושהפנה את תשומת-לב העיריה לכך שאין הוא כלל צד בעניין. בתגובה הודיעה לו העיריה כי רשמה את העניין לפניה.
המחשב קרס אלא שבכך לא ירד המסך מן הפרשה. שנה לאחר מכן שוב פנתה העיריה לאותו מכותב, הפעם בתביעה גבוהה הרבה יותר. שוב הפנה המכותב את תשומת-לב העיריה לעובדות בשטח, ושוב הבטיחה לו זו את הבטחתה הנושנה. מסתבר שמישהו בעיריה פשוט "שכח" לעדכן את המחשב ולהזין אותו, כנדרש, כדי למנוע את הישנות המקרה.
תושבת תל אביב קיבלה הודעת-עיקול על רכושה, משום שלא שילמה, לטענת הרשות המקומית, דוח-חנייה עירוני. אלא שהוברר כי הדוח שולם בכל זאת, ולמזלה של האשה היא גם שמרה על הקבלה לתשלום. משהטריחה עצמה לעיריה והמציאה לפרנסיה את הקבלה כמוצג, הובטח לה, חגיגית, כי הוראת החיוב תימחק מן המחשב. אלא שבדיוק אז נפל מחשב העיריה וקרס, וכך לא התאפשר ביצוע הוראת הביטול. בו-זמנית הובטח לה כי ברגע שהמחשב יחזור לפעולה - תתוקן הטעות וכי "לגברת אין על מה לדאוג".
אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד. מאז חלפו חודשים אחדים ויש להניח כי המחשב העירוני אכן חזר בינתיים לכלל-פעולה. בכל זאת, הוראת תשלום החוב נותרה בעינה ולא נמחקה, כמובטח, מן המחשב.
תגובת העיריה לא איחרה לבוא. לתושבת העיר, בעלת הקבלה המוכחת, שוב נשלחה הודעת-עיקול, הפעם "אחרונה" (!), על לא עוול בכפה. למרות הכל, היא לא איבדה את תקוותה ומאמינה, עדיין, שהזמן יעשה את שלו ושהכל יבוא על מקומו בשלום...
לא חוקי ומעשה בישישה, בת 94, מקריית-אונו, שביטחה עצמה ביטוח סיעודי באחת מחברות הביטוח, אך החליטה, יום בהיר אחד, לחדול מכך. על רצונה זה היא הודיעה, טלפונית, לחברת הביטוח, אלא שזו המשיכה לנגוס מחשבונה ולגבות ממנו תשלומים בהוראת הקבע הישנה. בתה של הישישה, שעלתה על העניין, הטריחה עצמה לחברת הביטוח והעמידה אותה בסוד העניינים. הובטח לה כי הדבר ייבדק, ואם כן יתברר, בסופו של דבר, שהכסף נגבה שלא כדין - הוא יוחזר במלואו לחשבונה של הישישה.
ההבטחה ניתנה לפני שנה, אך חברת הביטוח, שהודתה טלפונית בטעותה, ממשיכה, עדיין, בגבייתו הבלתי-חוקית של החשבון, עד עצם היום הזה, ושוב מאותה סיבה נדושה: ההבטחה, שניתנה טלפונית, לא הוזנה במחשב.
אז כדי להקדים רפואה למכה, השתדלו תמיד לעמוד על המשמר, אפילו לאחר סיום תשלומי החשבונות. בכל מקרה, אל תסמכו על שיחה טלפונית. שילחו את הודעותיכם לרשויות בדואר רשום, כדי שתהיה בידכם אסמכתא מתאימה. ואל תרפו, חלילה, מן המוסדות המתעללים בכם, עד לאותו רגע נכסף, שבו תיווכחו, סוף סוף במו-עיניכם, כי אלה הואילו, ברוב טובם, לרדת מכם...
