בשנים האחרונות הולכת כידוע וגוברת הציניות השלטונית בישראל ואילו הבושה מתברר הולכת ופוחתת. בעוד שהשחיתות השלטונית בישראל רושמת שיאים חדשים כמעט מדי חודש, מוסיפים ראשי השלטון הנוכחי ומקורביהם (מאלה המכונים בידי עצמם בכינוי "ראשי המשק") להכחיש את קיומן של נורמות פסולות בקרבם ובה בעת, לעודד את השתרשותה של תופעת ההון-שלטון-עיתון במדינה.
במהלך השנתיים האחרונות נכתבו, כידוע, גדולות ונצורות על ההתדרדרות המוסרית שפשטה במקומותינו. אולם, מעט נכתב על הקשר שבין תופעת ההון-שלטון-עיתון במדינה לבין ערעור יסודותיו של המשטר הדמוקרטי בישראל. על כך ברצוני להרחיב מעט ואתחיל בציטוט מנאום היסטורי:
"אם נסתכל בעין בוחנת, נראה בימינו תהליך מחריד של שיבה לעבדות ושל הצדקתה במונחי 'ביטחון כלכלי'... עיקר התופעה בחידוש השילוב של 'המפרנס' ו'השליט'. כמובן, ישנם הבדלים בין הצורה הקדמונית של העבדות לבין צורתה המודרנית, הקיימת או העלולה לקום; אך ההבדלים הם כמותיים, לא מהותיים. במקום היחיד - השליט - המפרנס באה הקבוצה - השלטת - המפרנסת. העבודה יכולה להיות פחות מפרכת, הלחם יכול להיות פחות צר, העונשים המוטלים על המתפרנס הצמוד הם אחרים, לעתים פחות חמורים לעתים יותר; אפילו מטרת השילוב בין המפרנס והשליט יכולה להיות אחרת; במקום הנאת טובה חומרית פרטית, באה הנאת טובה חומרית קיבוצית. אך היסוד הוא אותו יסוד, המהות היא אותה מהות: האיש או הקיבוץ, או המוסד הנותן לך את עבודתך ואת לחמך יכול גם להשליכך לבית-הסוהר, או למחנה עבודה, שבו העבדות היא מוחלטת לא פחות מן העבדות שהייתה קיימת בשדות הדרום של אמריקה הטרום-לינקולינית. ונהפוך הוא: האיש או הקיבוץ או המוסד היכול להטיל עליך עונשים חמורים ביותר הוא גם יכול לגרשך מעבודתך, לשלול ממך את לחמך. צריך שיהיה ברור, כי תהיה המטרה המוזכרת אשר תהיה, ויהיו התנאים אשר יהיו, מיזוג סמכות השליט עם מעמד המפרנס - אחת משמעותו: עבדות". כמעט 60 שנה עברו מאז נשא בגין דברים מרחיקי ראות אלה. "מיזוג סמכות השליט עם מעמד המפרנס - אחת משמעותו: עבדות". אכן כן. ואולם, דומה כי אין זו שנת 1951. השנה, בה התריע מנחם בגין עליו השלום נגד סכנת השתלטותה של מפלגת השלטון מפא"י על חלקים נרחבים מכוח העבודה במשק, בדרך של בעלות ממשלתית על חברות ונכסים עצומים. הייתכן כי זו שנת 2008?
מהפך המהפך שהוביל מנחם בגין בשנת 1977 הביא כידוע להפרדת חלק ניכר מסמכות השליט עם מעמד המפרנס, אשר רכש לעצמו בעמל רב בימי שלטונה של מפא"י ויורשותיה. אט אט החלו מגמות של הפרטה, שינויים מבניים להגברת התחרותיות בענפי המשק ודה רגולציה לשלוט במדיניות הממשלתית ועמן הלך וצמח הסקטור העסקי הפרטי, החופשי. אם בשנות החמישים היה רוב רובם של המועסקים במשק הישראלי נמנה עם מגזר עובדי הממשלה, או הגופים שבשליטתה, הרי היום נמנה רק שליש מהמועסקים במשק עם מגזר זה.
אולם, אם נדמה היה שסכנת ההשתלבות של סמכויות השליט עם מעמד המפרנס הולכת וחולפת מעולמנו באה המציאות בשנים האחרונות וסוטרת על פנינו. מתברר כי החיים דינאמיים ואינם סטאטיים וגם בתחום חשוב זה לא בחלה מפלגת קדימה לטמון את ידה.
מתברר, כי תופעת ההון-שלטון-עיתון שבה ומלכדת את סמכויות השליט עם מעמד המפרנס, באופן שמאיים להשתיק כל קול היוצא נגדה. אמנם, אין מדובר עוד ביחיד - השליט - המפרנס אלא, כפי שחזה בגין, בקבוצה - השלטת - המפרנסת. קבוצה שבה חברים פוליטיקאים בכירים, בעלי הון מרכזיים, פרקליטים בכירים ובעלי כלי תקשורת מרכזיים ועיתונאיהם. קבוצה רחבה יחסית הפועלת בדפוסים דומים, למען מטרות דומות וחותרת להשתיק כל קול היוצא נגדה.
והרי שערו בנפשכם, אם מרבית אזרחי מדינת ישראל הם עובדיה של הממשלה, או לחילופין נתונים בעקיפין למרותה עקב היותם עובדים של החברות שבשליטת 19 המשפחות הגדולות, אזי כיצד תתפתח מחאה עממית נוכח עוולות השלטון או עוולות ההון מחד וקשרי ההון-שלטון מאידך?
הרי אזרחים טובים שיגלו רצון למעורבות אזרחית "אופוזיציונית" יסתכנו בהתנכלות במקום עבודתם. ואם אכן, ישאו בסיכון היכן ימצאו ביטוי תקשורתי לעמדתם, בשעה שהעיתון הגדול במדינה, ידיעות אחרונות, וערוץ הטלוויזיה המוביל במדינה, ערוץ 2, הוא חלק מאותה אליטה של הון-שלטון-עיתון? אין תמה אפוא כי שני אלה, ידיעות אחרונות וערוץ 2, חברו להגנה חסרת פשרות בשנתיים האחרונות על נציגה המובהק של תופעת ההון-שלטון-עיתון והיו"ר הבלתי מוכתר שלה, אהוד אולמרט, החשוד באין ספור פרשות פליליות שחלקן הגדול כרוך בחיבורי הון-שלטון?
לנגח את בית המשפט יתירה מזו, ביכולתה של אותה קבוצה מסוכנת אף לאיים על מעמדה של הרשות השופטת, אשר בגין עצמו היה זה שהזהיר כי היא הרשות היחידה שבכוחה להתמודד עם כוחה הרב של הרשות המבצעת. והרי, אולמרט וחבורתו, כמו גם ידיעות אחרונות ופרקליטי צמרת ממקורבי הקבוצה, חברו לנגח את בית המשפט העליון, תוך ניסיון בלתי פוסק לקעקע את סמכויותיו. ומהי הסמכות שעומדת בראש מעייניהם? אכן, זכות העמידה של כלל האזרחים בבג"צ. אותה דלת צרה שבה יכול אזרח להיחלץ בשעה שכל דלת אחרת נסגרה בפניו. בגין, למרבה הצער, הרחיק ראות גם בעניין זה בקראו את קריאתו המפורסמת בדבר עליונות המשפט.
כל מי שעיניו בראשו חזקה עליו שיבחין באזהרתו של בגין עליו השלום ההולכת ומתקרבת, לא עלינו: הסכנה כי קבוצת ההון-שלטון-עיתון תצליח לשלב חזרה את סמכויות השלטון עם מעמד ההון המעסיק בכל הנוגע לרוב רובו של המשק הישראלי ולהחניק בכך כל סממן של התנגדות לפעולותיה. האמנם איננו מבחינים כי השלטון הולך ומאבד כל מראית עין של ריסון עצמי, ההון הולך ומשתלט על כל חלקה טובה במשק הישראלי ואילו התקשורת הולכת ומסתאבת?
רבים בישראל עדיין אינם מבינים את הקשר הישיר, החד-משמעי, המוכח במחקרים רבים שבין רמות השחיתות והריכוזיות של ההון במדינה לבין רמת החיים הנמוכה בה, אי השוויון והפערים הגדולים השרויים בה. אולם, מוטב שנדע כולנו. במקום כה מסוכן כמו המזרח התיכון יש לשחיתות ולריכוזיות מחיר אף מעבר לכסף, לרווחה, לרמת חיים או לחופש ביטוי. במדינה קשת יום כמו ישראל יש לתופעת ההון-שלטון-עיתון השפעה ישירה על הרצון של אזרחים לתרום, על הרצון של צעירים להגר לגולה, על הרצון של חיילים לשרת ועל הרצון של בני עמנו לעלות לישראל. חמור מכך. בסביבה כה מסוכנת כבמזרח התיכון ובמשק כה ריכוזי כמו המשק הישראלי - שבו מספר מצומצם של בעלי הון שולט על נתחים רבים מדי של הכלכלה הלאומית - יש לתופעת ההון-שלטון-עיתון רק משמעות אחת (כלשונו של בגין): עבדות.
על-רקע זה, אין מנוס מהמסקנה המצערת - המאבק בקשרי ההון-שלטון-עיתון שרקמה מפלגת אולמרט-הירשזון-בראון-הנגבי-רמון-(עומרי) שרון בכלל וניתוק מעמד המפרנס של בעלי ההון מכוח השלטון בפרט - הוא מתפקידיה העיקריים של הממשלה הבאה.
