בידוי ראיות בבג"צ

בימים הראשונים של שנת 2008, נשלחו שאילתות זהות בתוכנן (עם התאמות מתבקשות) אל דורית ביניש - נשיאת ביה"מ העליון, דניאל פרידמן - שר המשפטים וח"כ מנחם בן-ששון - יו"ר ועדת החוקה. נושא השאילתא היה "כתבת תחקיר בעניין מצגים שגויים מצד הפרקליטות". השאילתא כללה מספר פרקים כדלקמן: א) בחירת מר לדור לפרקליט המדינה: כידוע, לדור התמנה לפרקליט המדינה למרות שהשופטת אורנית אגסי ושני נציגי ציבור של בית דין לעבודה קבעו שתצהיר שלדור הגיש עומד בסתירה לדברים שאמר. לדור פרסם תגובה ארוכה ונפתלת וטען שבית הדין טעה. הנמענים נשאלו אם לנוכח טיעוני לדור הוסקו מסקנות כלפי השופטת ומדוע אין הציבור מוזהר מפניה. ב) הפרקליטות מגישה מצגי כזב והתראות בית המשפט אינן מרשימות אותה: בפני הנמענים הוצגו שני מקרים ובהם בג"צ קבע שהוצג תצהיר מסולף, למרות תקוות בג"צ שאירועים כאלה לא יישנו. בהמשך השאילתא תואר כיצד הפרקליטות אינה חייבת בהגשת תצהיר בדומה לעותרים ואם מתברר לעותר שתגובת הפרקליטות אינה מתיישבת עם העובדות, היא רשאית לסרב לספק לעותר פרטים נוספים, עד שלא הוצא צו על תנאי. כתוצאה מכך, בית המשפט מסתמך בדיונים על מידע שגוי. הנמענים נשאלו אם יהיו מוכנים לפעול להחיל על הפרקליטות חובת הגשת תצהיר, וחובת המצאת פרטים נוספים. ג) הקמת מחלקה לחקירת פרקליטים: בפני הנמענים תוארו קשרים משפחתיים וקשרי כפיפות בעבר בין שופטים לפרקליטים. קשרים אלה פוסלים את האפשרות ששופטים יגיבו בסנקציות כלפי פרקליט שנתפס במצג מטעה. הנמענים נשאלו אם יסכימו לפעול להקמת גוף ניטראלי לחקירת תלונות נגד פרקליטים. ד) משפטים חוזרים וערעורים: הואיל ומתגלה שוב ושוב שבית המשפט אינו מסוגל להבטיח לציבור שהמדינה תציג מצגי אמת, יש להניח שמתקבלים פסקי דין שגויים. מצד שני, עד היום רק ב-17 מקרים (פליליים) התקיימו משפטים חוזרים. היו כמו כן עתירות במספר לא ידוע שנדונו בשנית, מהן שתיים שלי. האחת, לאחר שהתברר שהעתירה הקודמת נדחתה עקב מעשה מירמה של פרקליט, והשנייה לאחר שמשרד המשפטים החליט שלא לכבד פסק דין בעתירה שבה הפסיד. כמו כן, בית המשפט העליון סגר שעריו בפני ערעורים. הנמענים נשאלו אם בידוי הראיות בבתי המשפט שהפך לתופעה שגרתית, אינו מצדיק פתיחת שערים ליברלית יותר בפני מי שטוענים שנעשה להם עוול (כמו למשל בפרשת תצהיר לדור, שאף לא היה צד להליך)? איש מהנמענים לא השיב לשאילתא. מלשכת דוברת בתי המשפט, נעניתי לאחר מספר ימים שביניש מסרבת להשיב. שירי קריספין, עוזרת לשר המשפטים, סירבה אף להשיב לטלפונים החוזרים שלי באופן ששידר יהירות, התנשאות וגסות רוח יוצאת מהכלל. גור, עוזר אישי לח"כ בן-ששון, העביר את השאילתא שלי הלאה, אך כל מאמציו לא הועילו ולאחר מספר שבועות היה ברור שהמשימה כבדה מדי ליו"ר ועדת החוקה שלנו ותשובה לא תגיע. בחודשים שחלפו מאז, ריכזתי אירועים שהתפרסמו ועניינם מצגים פיקטיביים, הטעיות, התעלמות מפסקי דין, מאמרים על הנושא, תחקירים וכיוצ"ב. המסקנה היא חד-משמעית וברורה. אזרח המתעמת בבית משפט נגד המדינה חייב לקחת בחשבון שבידוי ראיות בבג"צ וגם בשאר בתי המשפט, מבוצע בידיעת כל הגורמים הרלוונטיים ובתמיכה מלאה של השופטים, וכמעט 100% מהעתירות נדחות. ונסיים בעצה: "לך אזרח, עתור גם אתה. מה שקרה לאחרים לא יקרה בהכרח גם לך!!"