כבדי ראייה הם אנשים אשר סובלים מליקוי ראייה חמור בשתי העיניים אשר אינו ניתן לתיקון בעזרת עדשות מגע או משקפיים קונבנציונליים.
כבדי ראייה סובלים באופן משמעותי מחדות ראייה ירודה, שלעיתים אף נחשבת על-פי חוק לעיוורון, למרות שעדיין יש להם יכולת ראייה מסוימת. ראייתם לקויה עד כדי כך שהם מתקשים לקרוא גם אותיות גדולות, מתקשים בצפייה בטלוויזיה, זיהוי פנים, זיהוי כתוביות ברחוב, מספרי אוטובוסים וכד'.
הבעיה יכולה להיות בכל גיל, אך אופיינית בדרך-כלל לאנשים בני 60 ומעלה, כחלק מהתופעות הקשורות בהתבגרות וכן כתוצאה ממחלות שונות בעיניים, היכולות לגרום למצב של כובד ראייה. בדרך-כלל מדובר במחלות תורשתיות המתפתחות בשלב מאוחר יותר בחיים וגורמות נזק לעצבי הראייה, או במחלות מתמשכות, הגורמות להרס הרשתית.
אחת המחלות הגורמות לראייה ירודה היא הגלאוקומה (ברקית) שהחולים בה סובלים מנזק איטי ומתמשך לעצב הראייה. בחלק גדול מהמקרים נגרם הנזק מליקוי בניקוז הנוזלים מן העין. כאשר קצב הפרשת הנוזלים עולה על קצב הניקוז, נוצר לחץ הגורם לנזק לעצב הראייה.
יש גם עדויות לכך כי במחלה זו, יש הפרעה בזרימת הדם לעצב הראיה. המחלה עלולה לתקוף ללא התראה מוקדמת וללא כל סימנים מעוררי חשד. אם אינה מאובחנת בזמן - היא עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך עד לכדי עיוורון. כאשר המחלה מתקדמת, מוגבל החולה בפעילויות המחייבות שדה ראייה מלא כמו נהיגה. כיום, קיימות מספר רב של תרופות יעילות וכן גם טכניקות כירורגיות חדשניות להפחתת הלחץ התוך עיני במטרה למנוע הידרדרות המחלה, אולם הנזק שכבר נגרם, הינו בלתי הפיך!.
מחלות שכיחות יחסית, היכולות לגרום להרס הרשתית, הן ניוון מקולרי תלוי גיל (נמ"ג) ורטינופטיה סכרתית שהינה מחלת רשתית הנובעת ממחלת הסוכרת. בדרך-כלל לשתי המחלות הללו אין סימנים מורגשים בשלבים הראשונים ובמידה ולא מאבחנים אותן בזמן ומעניקים טיפול שיעכב את התדרדרות הראייה, התוצאה תהיה ראייה ירודה עד לכדי עיוורון.
הרשתית הינה הציפוי הפנימי של העין ומכילה תאי עצב ולכן לא ניתנת להחלפה או השתלה. תאי עצב אלה קולטים את האור ומעבירים אותו למוח. במרכז הרשתית מצויה המקולה האחראית על קליטה ועיבוד של מירב המידע המגיע למוח מהעין. היכולת לראות בקריאה, בנהיגה, בזיהוי פנים ובכל ראייה מדויקת אחרת מתבצעת במקולה. ניוון מקולרי תלוי גיל מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לאבדן ראייה חמור בעולם המערבי בקרב בני 50 ומעלה ושכיחותה עולה עם הגיל.
המחלה יכולה להשפיע על ראייתו של החולה במספר אופנים: ירידה בחדות הראיה המתבטאת בטשטוש וערפול, הפרעה בעיקר במרכז שדה הראיה, ראייה מעוותת של קווים, אובייקטים, טקסטים, ירידה ברגישות לניגודיות (קונטרסט) ולכן צבעים נראים דהויים ויש הסתגלות איטית מאוד למעבר מחושך לאור ולהיפך. במצב הקשה ביותר של ניוון המקולה, היא נהרסת וראייתו המרכזית של החולה נפגעת באופן קשה. במקרה זה הראייה ההיקפית נשארת ובעזרת ציוד אופטי מיוחד ניתן להסתדר בביצוע פעולות בסיסיות.
מחלה נוספת הגורמת לראייה ירודה היא קטרקט (ירוד) המתבטאת בעכירות עדשת העין. שכיחותה עולה עם הגיל כחלק נורמלי של תהליך התבגרות העדשה. תפקידה של העדשה למקד את האור החודר דרך האישון על-גבי הרשתית. כאשר היא נפגעת, משתבש מעבר קרני האור התקין אל תוך העין וכך למעשה נוצר באופן הדרגתי טשטוש ראייה, אשר כמו המחלות המוזכרות לעיל יכול להקשות על ההתנהלות היומיומית של החולה ואך עלול להוביל לעיוורון.