בהתאם למדיניות הממשלה, חל גידול ניכר בשנים האחרונות במשקל המימון החוץ בנקאי - מ-27% ב-2003 ל-48% מסה"כ האשראי למגזר העסקי (לפי לוח ד'5 לדוח בנק ישראל 2007). חלק ניכר ממנו נעשה דרך שוק ההון, בצורה של הנפקת אגרות חוב קונצרניות.
שווי השוק של אגרות החוב הלא ממשלתיות בבורסה לני"ע בת"א עלה מכ-4% ב2003 לכ-17% בסוף 2007. כיום מגיע שווי אג"ח אלה ליותר מ-300 מיליארד ש"ח המוחזקים על-ידי משקיעים מוסדיים ועל-ידי פרטיים.
כ-200 חברות הנפיקו ב-2007 אג"ח בבורסה. לכן עלתה חשיבות השקיפות וגילוי כל המידע הנוגע לאגרות חוב אלו, המסוכנות כמובן יותר מאגרות החוב הממשלתיות.
ואכן מידע רב מתפרסם על האג"ח הקונצרניות בעיתונות ובאתרים השונים באינטרנט, כגון: סחירות, תשואה, יתרת חיי האיגרת, דירוג וכד'. אולם נתון רלוונטי וחשוב ביותר אינו מתפרסם במקומות אלה והוא נוגע לשאלה אם קיים ביטחון ספציפי לטובת בעלי אגרות החוב.
אגרת חוב היא למעשה הלוואה שנותן המשקיע לחברה. כשנותנים הלוואה לחברה בודקים שני נושאים עיקריים. הראשון, הוא כושר הפירעון של החברה מפעילותה השוטפת, והשני קיום בטחונות - קרי שיעבודים ספציפיים, להבטחת פירעון ההלוואה. דירוג אג"ח, על-ידי חברות הדירוג, מצביע על הסיכון שבאי פירעון החוב, אולם לא כל אגרות החוב הנסחרות מדורגות ולא כל החברות משעבדות נכסים להבטחת פירעון החוב. חברה יכולה להיקלע לקשיים ואז יתכן שמחזיק האיגרת יקבל רק חלק מהחוב אם בכלל, בשונה ממצב שבו קיים ביטחון ספציפי. כבר היו דברים מעולם.
צריך לזכור כי חדלות פירעון של חברה פירושה, למחזיק אגרת החוב, אובדן עד 100% של הקרן. הנושא מקבל משנה חשיבות בימים אלה, כשכותרות העיתונים מבשרות על האטה בעולם בכלל לרבות בישראל - כך ש"המשק יכנס למיתון תוך שנה וכי חברות רבות יפלו" (ראה דה מרקר מ-25.5.08). אמידת הסיכון שברכישת אג"ח הינה גורם ראשון במעלה בהחלטה על רכישת אגרת החוב.
נושא מורכב
נכון שהנושא מורכב, שכן ישנם סוגים שונים של בטחונות: יש נכס נדל"ן ויש נכסים אחרים, יש שיעבוד זכויות, יש שהשיעבוד מבטיח רק אחוז מסוים מהחוב, יש שחברה מנפיקה סדרה אחת עם ביטחון וסדרה אחרת ללא ביטחון, יש שאלה של שערוך הנכס לאחר שנים וכיו"ב. עם זאת, נראה שפרסום נתון על קיום ביטחון הינו חשוב ביותר. אשר לפירוט יתר המידע שיש לפרסם על הביטחונות והדרכים לכך - ראוי לקיים בחינה ודיון בנושא, לשם קביעת שלושה-ארבעה פרמטרים עיקריים.
נכון הוא שפרטים על הביטחונות של אגרת החוב מצויים בתשקיף, שאפשר למצוא אותו באתר "מאיה" של הבורסה, אולם לא הכל יודעים זאת ולא רבים המשקיעים, ובכללם אני מניח גם מוסדיים, שיבדקו זאת שם. אם מפרסמים פרטים רבים על פרטי האיגרת (עשרה עד שלושים), יש מקום לפרסם בטור בעיתון, בקודים, קיום או אי קיום ביטחון על שיעבוד נדלן ועל אחוז החוב שהביטחון מבטיח. באתרי האינטרנט ניתן לרשום שורה על מאפייני הביטחון.
מאחר שרבות הוריאציות בנושא הביטחונות, ראוי שרשות ני"ע והבורסה יקבעו מספר מצומצם של דגמי בטחונות שיאפשרו השוואה מועילה בין סוגי הביטחונות השונים. כשרוכש איגרת יודע שקיים נכס משועבד, שערכו בעת פרסום התשקיף לפחות מבטיח את הפירעון, הרי שהוא יודע שיש כרית ביטחון חשובה ובכך הוא מקטין את הסיכון שבחדלות הפירעון.
יש בהצעות הנ"ל כדי להעמיק את השקיפות והגילוי ולסייע למשקיעים להעריך טוב יותר את הסיכון הגלום בהשקעה באג"ח ובכך לשפר את תפקוד השווקים הפיננסיים.