אני אוהב מאוד לקרוא ספרי ציטוטים של אישים ידועים אשר נתפסו באמירות מטופשות כאלו או אחרות. אחד הכוכבים הבולטים של כל לקט כזה הוא דן קווייל, מי שהיה סגנו של ג'ורג' בוש האב. השטויות שפלט קווייל בצרורות, בזמן כהונתו כסגן נשיא ולאחר מכן, מצחיקות מאוד - עד שנזכרים שהוא היה, כדברי האימרה הידועה, במרחק של פעימת לב אחת בלבד מהחדר הסגלגל. לחשוב שהאיש הזה, שהוא כנראה טיפש לא קטן, עלול היה להתמנות לנשיא ארה"ב - זו מחשבה מפחידה מאוד.
והנה מתברר, שיש לנו סיבות לא פחות מוצדקות לפחד בנוגע לחלק מהפוליטיקאים שלנו. השבועות האחרונים סיפקו לנו שני מקרים בהם מפחיד לחשוב, שהאנשים ה"מככבים" בהם היו ועודם אחראים לבטחוננו.
הראשון היה סגן שר הביטחון מתן וילנאי, מי שהיה אלוף בצה"ל ומועמד לתפקיד הרמטכ"ל, אשר השתלח מעל בימת הכנסת בתושבי דרום הארץ. וילנאי, אם לפשט את דבריו, בא בטרוניה על יללנותם של תושבי שדרות ועוטף עזה, אשר לא למדו מגבורתם של תושבי ירושלים שנשאו בשקט פיגועים במשך שנים.
הדברים היו קודם כל עיוות מוחלט של המציאות. בירושלים היה ברור שניתן להפחית את הסכנה ואף להעלימה על-ידי התרחקות ממקומות הומי אדם, בעוד הקסאמים נמצאים בכל מקום; בירושלים פעלה ישראל בנחישות כדי להפסיק את הטרור, בעוד בדרום היא מפגינה הססנות ורפיסות.
אך מעבר לכך, הם היו הוכחה לשיקול דעת עלוב. האם זה מה שצריך לומר לאזרחים הנתונים מזה שבע שנים להתקפות בלתי פוסקות? זה מסוג הדברים שאם אתה מאמין בהם - אתה טיפש; ואם אתה אומר אותם בפומבי - אתה טיפש כפליים.
השני הוא השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שבהחלט נותן פייט רציני לווילנאי. בעוד הידיעות על הפיגוע בירושלים זורמות, כינס דיכטר מסיבת עיתונאים פוליטית ותקף את ראש הממשלה. הוא לא שוטר ולא מפכ"ל ולא צריך להיות הראשון בשטח - נימקו אנשיו את החלטתו של דיכטר לקיים את מסיבת העיתונאים כמתוכנן.
אז קודם כל, האתוס הישראלי הוא של "אחרי"; המפקד צריך להיות בראש. שנית, האם השר לביטחון פנים אינו צריך להיות לכל הפחות בלשכתו או בחדר המצב, מקום ממנו יוכל לעקוב אחרי האירועים? הרי אף פעם אי אפשר לדעת מיד האם פיגוע הוא אירוע נקודתי או שמא יהיו עוד אחריו; צריך להחליט על דרכי פעולה ותגובה; שלא לדבר על החובה האנושית לעמוד מקרוב על שלומם של השוטרים והאזרחים.
אז מה יש לנו? מישהו שכמעט היה רמטכ"ל ומישהו שהיה ראש השב"כ, אשר לשונם עובדת הרבה יותר מהר מאשר מוחם, ושהשיקולים הפוליטיים גוברים אצלם על השכל הישר. ויש לנו סגן שר ביטחון ושר לביטחון פנים, שאינם מבינים את מהות האחריות הציבורית המוטלת עליהם. עם זה אנחנו אמורים לישון בשקט בלילה? אותי זה לא מצחיק; זה מפחיד מאוד.