לפני שנתחיל למנות את הסיבות בעד ונגד, עלינו לזכור שבעצם על-פי החוק יש עונש מוות בישראל, אך כמעט ולא נעשה בו שימוש. על-פי החוק, העבירות שהעונש עליהם הוא מוות הן: בגידה, חרחור מלחמה, סיוע לאויב במלחמה, מעשה שהוא בגדר פשע כלפי העם היהודי או האנושות או פשע מלחמה. לפי סעיף 21 (7) בחוק השיפוט הצבאי, רשאי בית דין צבאי להטיל במסגרת סמכותו עונש מוות. בתי משפט צבאיים דנו למוות מחבלים אך פסקי הדין הומתקו על-ידי הרמטכ"ל [
ויקיפדיה].
כלומר החוק קיים, אך בפועל לא ניתן להפעילו פשוט משום שאין זה מקובל. האם באמת נכון להמשיך להתעלם ממה שהחוק בעצם מתיר? הבה נבדוק:
נגד 1. עונש מוות אינו מרתיע - שלא ירתיע. נניח שהטיעון נכון (הגם שלא הוכח) ונסתדר היטב גם בלעדיו.
2. המגמה הנאורה היא נגד עונש מוות - מגמה היא קונספציה, קונספציות יכולות להיות שגויות. בדיוק מסיבה זו אנו מעמידים אותה לבחינה.
3. כל בני האדם נולדו שווים, רק לאלוהים מותר להרוג - אדרבא, מי שנוטל לעצמו את תפקיד האלוהים, צריך לשלוח אותו אליו מיד. מי שמפקיע את זכותו של האחר לחיים - איבד בכך גם את זכותו שלו!
4. עדיף שיחיו מאה רוצחים משיוצא להורג אדם אחד חף מפשע - במקרה שלנו כשהמוני רוצחים משתחררים בסיטונות מדי כמה שנים, זה כבר ממש לא בטוח... שנית, מאחר ומדובר רק בעונש מוות למחבלים, הסיכוי לטעות נמוך עוד יותר.
5. הדבר יגרום לזעם ולהסלמה - אנחנו במלחמה, אי אפשר כל הזמן לפחד מהפחד! שנים היינו משותקים מפחד טילי החיזבאללה ומה קיבלנו? כמאמר הפתגם: גם אכלנו את הדג המסריח, וגם גורשנו מהעיר (תרתי משמע). מוטיבציה לא חסרה להם. אחרי חיסול יאסין הייתה להם מוטיבציה אדירה, והנה לא רעדו אמות הסיפים. יתכן שתגובתם על חיסול מורנייה תהיה אדירה, אבל ברגע שהם יצליחו ליצור מאזן אימה - כל שיוותר לנו הוא לשבת בבית ולשקשק מפחד. כך לא נשרוד עוד זמן רב...
6. יהרגו את החטופים - במלחמה אנשים מתים! רצח שבויים הוא פשע מלחמה שעשוי להתרחש ועלינו להביאו בחשבון. בעירק ערפו ראשי חטופים כדי להטיל אימה. כאשר נמצאים במלחמת השמדה מול אויב חסר צלם אנוש, אין מנוס אלא לקחת בחשבון גם את הדברים האיומים ביותר.
התחושה שגורל החטופים מונח בידינו אינה יותר מאשליה מתוקה הנוצרת על-ידי מניפולציה פסיכולוגית מתוחכמת. האויב מנופף לנו עם חיי אדם אחד, מתבונן עלינו בבוז ונהנה לראות אותנו מתקפלים, מתענים, מתרפסים, מושפלים ומבטלים כל זכר לצדק ומשפט. במקביל אנו מספקים לו במו ידינו כח אדם מיומן, שטוף שנאה ותשוקת נקמה, מוכן ומזומן לרציחות מחודשות. בין לבין הוא גם נהנה ומתענג לראות איך אנחנו מתפתלים בנסיון לשכנע את עצמנו שעשינו עסקה מצויינת ואנחנו אנשים איכותיים, טובים ומוסריים יותר מאחרים, בגלל שנכנענו לסחיטתו הבלתי אנושית.
בעד 1. עונש מוות הוא הליך חוקי במדינות נאורות רבות. אם גם אנחנו נעשה בו שימוש, זה יהיה לגיטימי לחלוטין.
2. "בית הספר לטרור" על-ידי המומחים והמנוסים, המוגש חינם לאסירים הצעירים בחסות השב"ס - ייסגר.
3. קיטורים על כך שהאוכל לא מספיק טעים, אין מספיק ערוצים בכבלים, המזגן מרעיש, אין מספיק ביקורים, אין שרות חדרים, וכו'... - יפחתו.
4. תפחת המוטיבציה לבצע חטיפות - לא יהיו קלפי מיקוח בכירים לשחרר.
5. תפחת המוטיבציה לבצע מעשי רצח - השיטה על פיה הרוצחים חוזרים אחר כבוד כגיבורים לאומיים תבוטל.
6. לא נצטרך להתלבט האם לשחרר מחבלים עם דם על הידיים, פשוט משום שלא יהיו.
7. לא ניאלץ לסבול יותר ממחזות בסגנון סדום ועמורה של שחרור חלאות אדם, דבר שהדעת איננה סובלת! לשחרר רוצחים אל מול פניהם של משפחות הנרצחים זהו מעשה איום ונורא שלא יעשה! (בקרוב יעשה).
8. בשונה מרצח רגיל, רצח על-ידי מחבלים מטרתו השמדת עם. בשום אופן אין להקל בכך ראש! מדינה הנמצאת בסכנת השמדה צריכה להתייחס לכך בשיא החומרה ובכך לשדר לעולם (וגם לעצמנו), שאין אנו מקבלים את מאבקם כלגיטימי בשום אופן ובשום צורה. זהו מאבק למען השמדתנו, בדיוק כפי שמוצהר רשמית באמנת החמאס, וכך יש להתייחס אליו! למדיניות זו חשיבות עליונה משום שאם אנחנו מעניקים להם לגיטימציה, בוודאי שהעולם יעשה זאת.
9. למרות הקידמה, מצב האנושות בעולם עדיין בכי רע. החברה האנושית נכשלת במטרתה העליונה: לספק לאנושות אורח חיים סביר. אחת הסיבות היא עודף של אנשים שאינם ראויים להימצא בינינו.
10. הם בכבודם ובעצמם מאמינים שהם הולכים להשתעשע עם בתולות. אם הם עצמם משוכנעים שאנחנו רק עושים עמם חסד בשולחנו אותם לעולם הבא, הרי שהחסם האחרון, אם בכלל עוד היה כזה - הוסר. אדרבא, יבלו, יהנו, ישתעשעו, יעשו חיים (במוות), שיהיה להם לבריאות, ובלבד שישחררו את האנושות מנוכחותם.
11. מעל הכל עומדת מהות העניין היסודי של עצם הקיום החברתי. אין טעם לקיים חברה אם אין בה יסוד מסויים של צדק. חברה המתירה לחבורת רוצחים לנהל את ערכיה - מערערת את יסודות קיומה! "צדק" איננו בבחינת פריביליגיה או מותרות. אם אין קמח אין תורה, אם אין צדק אין חברה! שוחטי המונים צמאי דם צריכים להיות מתחת לאדמה, לא להשתחרר לחופשי כגיבורים.
המסקנה נחרצת וחד-משמעית: להשאיר עמנו את טובחי ההמונים הלהוטים להשמידנו, רק כדי שיוכלו להשתחרר בקרוב - זו טעות, כסילות, בכיה לדורות, אולי אפילו פשע! הקונספציה להיות "צדיקים יותר מהאפיפיור" - שגויה!
שחרור חטופים מעבר לכל הנאמר עד כה, ברגע שיוסר החסם של עונש המוות יהיו בידינו כלים ראויים לדאוג לשבויינו וחטופינו בצורה אפקטיבית. עלינו לדאוג לכך שעצם הימצאות חייל חטוף בידיהם יהיה כמו גחלים לוחשות - נטל נורא ממנו הם ישתוקקו להיפטר, בוודאי לא נכס.
ראשית, יש לבצע מיד השוואת תנאים: אם איננו יודעים מה מצב אנשינו - גם הם לא ידעו מה מצב אנשיהם! יבוטלו כל ההטבות ואסיריהם יועברו לתנאים קשים הרבה יותר. גם להם יש משפחות והן כמובן יפעילו לחץ. התשובה לגינויי העולם תהיה פשוטה: הבחירה בידיהם! הדדיות אינה מילה גסה. שיטת הסטנדרטים הכפולים במלחמה נגד הטרור - נדחית. דרישתנו לכך שגם אנשינו יזכו לתנאים אנושיים - לגיטימית!
שנית, לא חייבים לבצע את גזרי דין המוות מיד, ניתן לדחות אותם למועד בלתי ידוע. ברגע שנחטף חייל מתחילים לבצע את גזרי הדין יום אחר יום ומודיעים: ברגע שהחייל ישוחרר נשקול את השעייתם. אם חלילה החייל החטוף יוצא להורג יבוצעו מיד כל יתר גזרי הדין. הכל כמובן באופן חוקי למהדרין.
בנוסף יש באמתחת אופציות נוספות רבות, כגון: לחטוף קלפי מיקוח, להגביר סיכולים ממוקדים, לאלץ את הנהגתם להסתתר כחיות נרדפות ויש בוודאי עוד רבות אחרות. מסתבר שלעשות "הכל" כדי לשחרר חייל חטוף זה לא רק להתרפס בפני חוטפיו.
כאשר נדבר איתם בשפתם הם יבינו אותנו הרבה יותר טוב. כך אזרחי ישראל יוכלו לחוש קצת יותר גאווה לאומית, ויפסיקו לחוש את תחושת התסכול האיומה כאזרחים במדינה חסרת אונים, שמשום מה התרגלה להתרפס ולהכנע בפני כל ארגון טרור ברברי תורן שקם עליה להשמידה.
