מפלת אולמרט, ניצחון המבקר

• אהוד אולמרט, ראש הממשלה -

איפשר קיום דיון והצבעה בסוגייה אישית, במקום להקדיש את זמנה היקר של הממשלה לסוגיות הרות-גורל העומדות על הפרק. פעם נוספת הוכח: אולמרט מפקיר את האינטרסים של המדינה, לטובת ענייניו ויחסיו האישיים עם אחרים. היטיב לבטא זאת יו"ר שס, אלי ישי, שהלין במהלך הדיון: הממשלה דנה בפרשת רמון יותר זמן מאשר היא דנה בעסקה לשחרור החטופים. אולמרט יצא נפסד פעמיים: הוכח כי הוא אינו יכול לספק את ה"סחורה" לחבריו בממשלה, פרידמן-רמון (לא תוקם ועדת חקירה); והוכח כי הוא נאנס למעשה על-ידי השניים לאשר דיון בנושא, בישיבת הממשלה, למרות שאין ספק שבמצבו המשפטי-חקירתי, הדבר מסכנו עוד יותר. בדיון האמור הוטל ספק - זו הפעם הראשונה - האם מסוגל אולמרט לכפות את מרותו על השר רמון, באולם ישיבות הממשלה. לראיה: אולמרט לא הצליח למנוע את השתתפות רמון בישיבה, וחמור מכך: הוא לא הצליח להסות את רמון ולמנוע את השתתפותו הפעילה בדיון. סמרטוט כבר אמרנו?

• דניאל פרידמן, שר המשפטים -

הוביל מהלך להקמת ועדת חקירה ממשלתית, שתוסמך להסיק מסקנות אישיות נגד "חשודים". פרידמן סימן מראש את החשודים: היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, וראש אגף החקירות, ניצב יוחנן דנינו (פרקליט המדינה דאז, ערן שנדר, וראש יאח"ה, מירי גולן, שסומנו גם הם, אינם עוד בתפקידם);

• חיים רמון, שר עם תיק נשיקה -

הוביל מהלך תקשורתי אלים נגד היועמ"ש, הפרקליטות והמשטרה. גייס את כל ידידיו בתקשורת כדי לכפות על הממשלה הקמת ועדת חקירה ממשלתית. המשיך במהלך האלים כשסירב לצאת מחדר הישיבות. השתתף בפועל בדיון, למרות קביעת היועמ"ש שהוא, רמון, אינו יכול להשתתף בדיון הנוגע אליו;

• ידיעות אחרונות / ארנון מוזס -

קבוצת ידיעות אחרונות התגייסה למען רמון-פרידמן. כמות השקרים והדיווחים המעוותים שנדפסו בחודש אחד, בגנות המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש, יכולה להחזיק ספר עב-כרס. בכירי כתבי העיתון ופרשניו מילאו את עמודי העיתון בדברי הסבר ופרשנות: מדוע יש להקים ועדת חקירה. הפרשן המשפטי של העיתון, בעז אוקון, הטיל את יוקרתו למען הקמת ועדת חקירה, משל מדובר בסוגייה בעלת חשיבות לאומית מיוחדת, במקום, אם כבר, לדחוף להקמת ועדת חקירה ממשלתית בכל סוגיית האזנות הסתר (המטרידה רבים וטובים). אין צורך כמעט להזכיר, כי אותם גורמים בעיתון, ובראשם המו"ל ארנון מוזס, תומכים באופן בלתי מסויג בראש הממשלה, אהוד אולמרט, וזאת על-אף פרשות השחיתות בהן הוא מעורב, ולמרות חובת העיתון לשרת דווקא את קוראיו, ולא את אולמרט. אין זה סוד כי בכירי העיתון, ובהם נחום ברנע ושמעון שיפר, שיעבדו עצמם לחילוץ אולמרט מאימת הדין. כדאי לשים לב: בימים אלה מצפה ארנון מוזס, לתמורה: קבוצת ידיעות אחרונות פנתה אל הממונה על ההגבלים העסקיים, רונית קן (זו המופעלת כבובה על חוט על-ידי יורם טורבוביץ, יד ימינו של אולמרט), בבקשה שתיקבע כי עיתון ידיעות אחרונות חדל להיות מונופול בתחום העיתונות המודפסת. אם אכן תתקבל בקשת מוזס, תוכל קבוצת ידיעות אחרונות להעצים עוד יותר את כוחה ולחסל מתחרים;

• מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה -

דחיית דרישת פרידמן-רמון להקים ועדת חקירה ממשלתית, מהווה ניצחון ליועמ"ש, ולפרקליט המדינה, משה לדור. הטיעון של פרידמן-רמון כאילו מזוז חיפה בפועל על אותם חוקרים ו/או פרקליטים שפעלו באופן בלתי תקין בפרשת רמון, נהדף - משלא הוכח. מזוז ולדור נאבקו בחריפות נגד הניסיון המשולש מצד אולמרט-פרידמן-רמון להרוס את מוסדות האכיפה והמשפט בישראל, וכך לסכל מיצוי הדין עם אולמרט עצמו. מפלגת העבודה התייצבה לצידם, וכך גם מפלגת שס. שרי הגמלאים, שזקנתם מביישת את בחרותם, התנהלו כמו שבשבת. את דינם ייגזור, מן הסתם, הבוחר;

• השופט (בדימ.) מיכה לינדנשטראוס, מבקר המדינה -

במשך כשנתיים הוקז דמו של לינדנשטראוס. תרתי משמע. רבים משרי הממשלה, ובראשם אולמרט, רמון, הירשזון, בראון ופרידמן, התגוללו על מבקר המדינה. הם טענו כי הוא מתנכל לאולמרט ופעלו לעצור את הבדיקות שנערכו בפרשות השחיתות של אולמרט. כידוע, דבר זה לא עלה בידם, למרות הדה-לגיטימציה שניסו לעשות למבקר, עד כדי הצגתו - באמצעות כמה כתבי ופרשני חצר כדוגמאת בן כספית, שמעון שיפר, נחום ברנע, אמנון אברמוביץ' ואילה חסון-נשר - כאילו מדובר באדם שסובל מבעיות נפשיות. עכשיו, למרבה הפרדוקס וצחוק הגורל, התקבלה הצעת מפלגת העבודה: לבקש ממבקר המדינה לבדוק את סוגיית האזנות הסתר בכללותה. המבקר, בחושיו הידועים, מיהר זמן קצר לאחר החלטת הממשלה להוציא הודעה מטעמו, שבה הוא מודה לממשלה על האמון שניתן בו. ובמילים פשוטות: צחוק הגורל כבר אמרנו - לינדנשטראוס מודה בציניות לאולמרט-רמון-פרידמן על האמון בו. ומכיוון שממשלת אולמרט מאמינה לפתע במבקר, ביושרתו ובמקצועיותו, הרי שמן הסתם היא מאמינה בתוקפם ובאמיתותם של דוחות המבקר בשורה של פרשות, ובראשן: דוח פרשת כרמיה, דוח מרכז ההשקעות ודוח הרשות לעסקים קטנים. הנה כי כן: המבקר, שהושמץ כל כך, לא היה יכול לבקש לעצמו יותר מכך.

כל האמור לעיל אינו נועד לטעון כאילו כלום; וכאילו הפרקליטות והמשטרה נהגו כשורה בפרשת רמון. נהפוך הוא. גורמים אלא אינם חפים מטעויות ומעוולות. כמעט כרגיל. ואין זו הפרשה היחידה שבה ביצעו טעויות למכביר ושטעונה חקירה ו/או בדיקה. לו ביקשה הממשלה לעשות שירות לציבור – במקום להתמקד בניסיון מכוער לעשיית שירות לאחד מחבריה - הייתה מוקמת ועדת חקירה ממשלתית, שתפקידה לבחון את אופן התנהלותם של גורמי האכיפה והמשפט בישראל בשורה של פרשות שחיתות. בהן: פרשת ביניש, פרשת מזרחי ופרשת ארבל. או-אז הייתה הממשלה, בראשות אולמרט, זוכה לאור יקרות.