ועדת וינוגרד ביקרה קשות את דרג מקבלי ההחלטות על שטחיות הדיונים שהובילו למלחמה. הישיבות לא היו ממצות ובפרט בחינת השיקולים האסטרטגיים. מייד לאחר פרסום דוח הביניים החלו "בתיקון הליקויים" גם בעניין זה: הישיבות התארכו והתנפחו באופן מוגזם ומלאכותי. אז החלו להישמע הדלפות על דיונים "ברוטב וינוגרד" - יציאה ידי חובה או בעברית קלה: כסת"ח. תופעה דומה מתרחשת עתה בזירה התקשורתית-פוליטית.
עובדה מצערת היא שהזרם המרכזי בתקשורת איתרג במשך שנים את אולמרט ושרון, ממש עד לפני שלושה חודשים. אך מה רב ההלם מגלישת כל הגילויים אל הבמה המרכזית. אותם עיתונאים משפיעים, מצליפים עכשיו בכל הנקרה בדרכם. מבין ארבעת המועמדים הריאלים לרשת את אולמרט (נתניהו, ליבני, מופז, ברק) לא נותר אחד עומד. נתניהו מותקף ברציפות למעשה מאז הצבעתו נגד ההינתקות. ליבני מותקפת על מחסור באומץ להנהיג בנחישות. מופז על בריתו עם אולמרט וברק נחשף לפתע למיחזור פרשת העמותות.
אין מדובר פה רק בהלקאה על חטא, אותו קלון שדבק במי שהסיט את תשומת הלב בעיתוי הנכון, במי שהכפיש את חושפי השחיתויות, שהכשיר מונופול של מידע בתחומי החצר. אדם שעשה פעולות פוליטיות מסוג זה, בתאום עם נשוא סיקורו, בוודאי שאינו תמים. אין מדובר גם בהפקת לקחים קולקטיבית על חשיבות נקיון התקשורת, בהיותה רשות שלטון רביעית. טהרנות אידאליסטית לא מאפיינת אותה בשנים האחרונות.
נטען כאן שזהו אותו "רוטב וינוגרד". האיתרוג שהפך בוטה ככל שרבו גילויי השחיתות מתחלף עתה באי-איתרוג גורף. למעשה אף מועמד אינו מועדף בימים אלה, ותחת ההתקפות הרציפות יקשה על מי מהם לצבור לגיטימציה ולעצור את היחלשותו. נשיאת אות כתב החצר המעידה על מצבור סקופים שנישאה אתמול בגאווה הפכה טלאי קלון. מעטים, אם בכלל, מזדהים עם מועמד וממליצים עליו בפני קוראיהם. עצם הפרשנות החדה והלא משתמעת לשתי פנים הוכתמה. לבסוף, אותם מקלקלים הם אלה שמתקנים ולכן מוטים למעבר קיצוני אל הצד המבקר בכדי להשכיח את הליקויים יציר כפיהם.
ומה רע בכך? מדוע לחסוך משבט הביקורת במיוחד שנחשף עכשיו מידע שכמעט והושתק? לא רע והביקורת הנשכנית כלפי מנהיגים שסרחו היא אכן שינוי מרענן. הבעיה היא שמתרחש over shooting, יורים בכיוון הנכון אך יותר מדי. כך כולם מתים, גם המועמדים הראויים. מצב בו ההנהגה הרשמית של מדינה חלשה מול גורמים חזקים ממנה הוא מסוכן ואסור שיימשך לאורך זמן. זה מאפיין מדינות אליהם איננו רוצים להידמות. מוצע לחדול ממלחמת כל בכל, ולפרש לציבור באופן ענייני, מי מבין המועמדים מתאים ביותר, עם טיפת אובייקטיביות בים הסובייקטיביות.
