|
להפקיד את חיי בתך, את חיי בנך,
בידי אדם כה חסר-אחריות, כה לא-יוצלח, כה לא מוצלח, כה רשלן, כה שלומיאל, כה פרזיט !
פרזיט אשר גם לא טעם מעולם, לא טעם אף פעם, מעודו, בעצמו, טעמה של חזית.
פרזיט אשר ביהירות, רשלנות, הפקרות, גאוותנות, ראוותנות, רדידות, שטחיות, טיפשות,
הכריז "עד כאן", שלח אל מותם הנמנע, הנמהר, המיותר,
מותם ללא עת, ללא צורך של בנך, של בתך
הפכם כהרף עין, בִּן לילה, חיש קל, ללא טיפת שיקול דעת, בלי כובד הכרעת משקל,
בלי קורטוב מחשבה או שמץ של מאמץ –
לגל-עד, מצבה, אבק כוכבים, אבן-גזית.
להפקיר את חיי בתך (שוֹמוּ שמיים!), חיי בנך יחידך אשר אהבת (ישמור אלוקים!), בידי פרזיט
פרזיט אשר בהתעקשותו לשרוד בכל מחיר בשלטון,
צולה סבלנותו וכוח הישרדותו של עמו בדרך כה נלוזה, בזויה, ניבזית
פרזיט אשר חרף כשלונותיו-הצורבים-החמורים, תרבות חרבונותיו-שגיאותיו-אסונותיו הנוראיים
אשר אותם המיט ברשלנותו הטבעית, בטיפשותו ובשלומיאליותו על עצמו ועמו
מתעקש להמשיך ולאחוז בקרנות המזבח,
מקרין מבט מזורגג-מעונג-מדונג-מעוגג, מבט זורח, פורח, קודח
מבט מעורר שאט נפש, סלידה, בחילה, תיעוב,
מפח בלב ובנשמה, חרפה, גועל-נפש, בושה וכלימה
אך ידוע יודע הנך כי מאום, שום-כלום
לא עשוי להזיז, לא מזיז, לא יזיז לו לפרחח-ממולח פרזיט שחצן זה – יען עוד ידו נטוייה !
פרזיט אשר מעורר גלי סערה בכל רבדיה, גווניה, שכבותיה של חברה שברירית ושבירה
לפרוסות קטנטנות-דקיקות, לקציצות מקוצצות,
קוצץ בלי-רחם סבלנות אזרחיה של אומה, מטגן את דמה של מדינה שלמה
פרזיט אשר משפיע, בדיעותיו ובהשקפתו אף מכריע
מי יחיה ומי ימות. מוות היום נובע משטות.
פרזיט אשר משרה ומביא עמו רוח רעה, רוח נכאה, רוח דכאון, רוח גרעון, רוח תבוסה, רוח מפלה,
על כל צעד ושעל מחולל פרזיט-נצחי, פרזיט-שרוי-תמידית-בטרנזיט
רוח אימה, רוח איבה, רוח מירמה, רוח שלילית, רוח גבית, רוח תזזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי פרזיט
פרזיט קצר-ראות, נעדר לחלוטין נתיב, שביל, מסלול, דרך, מטרה,
פרזיט בלי שמץ חזון,
איך... איך... איך... כך נפלו עלינו חודשים ספוגי-רווי סבל, אבל, כאב, שכול, יגון ?
פרזיט מאומן, מיומן, מתורגל, מושלם בחיפזון, חיפזון רדוף מוות, עורג וכמה אֱלי קבר, הרה-אסון
פרזיט חסר ייעוד, יעד, תכלית, פרזיט אותו תמצאנו תמיד כאמור שוהה אך ורק בטרנזיט
פרזיט משמיד תקוות, מבעיר ציפיות עם ישראל, על להבות פז-גזית.
איך... איך... איך... וכיצד כך הפקירה 'קדימה' את חיי בנינו, חיי לוחמינו, חיי חיילינו
משל וכאילו היתה זו מפלגה לא עברית, מקרית, אקראית, ערטילאית,
ועם זאת שימשה ומימשה 'קדימה' מסגרת עיוורת לחבורת-צמרת,
חבורת-זבל גלותית, עלותית, עלוקתית, שרלטנית, טפילית, נכרית, בלתי-אחראית, לועזית.
ידע לו כל אב וראוי גם רצוי כי תדע לה כל אמא
איך הפקידה, את חיי בתה, את חיי בנה, בידי אשף כלום, איש-מאום, אדם בלום-עמום-רדום, פרזיט
פרזיט ממולח, מאד לא-מוצלח, לא-יוצלח, פרזיט מהתל, מטלטל, מקלקל, ממלמל, מתפתל,
פרזיט פתלתל-עקלקל, חמקמק-חלקלק אשר מאומה לא הפנים, את הכל רק שחק, מחק ודחק.
פרזיט מרעיף חיוכים לאינספור, צובע עולמנו בשחור ואפור
שולח חיוכיו בתבל (עד אנה מגיע ההבל?), מפזרם לאינסוף, פרזיט המזכיר בחיוכיו-חיקויי קוף
חיוכיים בלי הפסק, חיוכים ללא-הרף, כמהמר אשר את קלפיו ערב-ערב, לילה-לילה טורף,
עושה כן טרם שאת חיי בנינו-בנותינו מבזבז, בגיליוטינה |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
תמרה |
|
|
בניגוד לדעת רוב בחבורת-זבל אשר מכנה עצמה ברוב חוצפתה: 'קדימה' –לא הייתי ממעיט חלילה בנזקים אשר מסוגל ויכול להמיט וממיט טפיל, הרסן, דורסן, פרזיטבניגוד לדעת רוב בחבורת-זבל אשר מכנה את עצמה ברוב חוצפתה: 'קדימה' – לא הייתי חלילה ממעיט בנזקים אשר מסוגל להמיט וממיט טפיל, הרסן, דורסן, פרזיט. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלכסנדר |
|
|
השוּעָל (קוים לדמותו)
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל הערום, הנואל
שהונה את עמו ישראל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
השועל החמקמק, הכושל
שבבינת בני עמו מזלזל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור יצחקו פוחזות
עיניים לועגות, מלעיזות.
הוא עוד יטמון פח לכולנו...
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
השועל התככן, השפל
שלשררה ולכוח פוזל.
הוא עתיד עוד למכור את כולנו...
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו
העסקן הניצחי, המועל
באמון בני-עמו, ישראל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
מאחור ירעמו מהדהדות
לכבודנו מטחי יריות.
הוא עוד יקבור את כולנו... !
אם נמשיך לעסוק בשלנו...
הצלופח החלקלק, המהתל
שלמנעמי השלטון התרגל.
הוא עתיד עוד לקבור את כולנו... !
אם רק נתמיד לעסוק בשלנו...
"חתרן בלתי נלאה" מתפתל
שעיניו לכבוד מגלגל.
זו תהיה כבר בכיה לדורות
כשכולנו נובא לקבורות
תלוונו שדרה ארוכה של נרות
עת נִיטַמֵנָה (עָמוק) בתוך שורת ארונות.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
עמי נ |
|