מתי יש לפנות לבית הדין הרבני פנייה מהירה לבית הדין הרבני לא תמיד תעלה בקנה אחד עם התוכנית האסטרטגית שלכם. לפעמים תשיגו את מטרותיכם בצורה טובה יותר דווקא על-ידי השהיית הגט וגרירת ההליכים. כל מקרה צריך להיבחן לגופו כחלק מתכנון נכון של הליכי הגירושין שלכם.
בחירת עילת גירושין מתאימה בעוד שבמרבית מדינות העולם המערבי נהוג עיקרון של "גירושין ללא אשם" הרי שבמדינת ישראל, מוסד הגירושין נשלט עפ"י דין תורה כאשר בית הדין הרבני דורש כי תתקיים עילת גירושין בכדי שיחייב את הצד השני ליתן גט למבקש.
אם אין הסכמה של שני בני הזוג להתגרש, אזי על הצד המעוניין להתגרש להוכיח כי נתקיימה עילת גירושין המצדיקה מתן פסק דין המחייב את הצדדים להתגרש.
עילות הגירושין מתחלקות לעילות אובייקטיביות כגון מומים, העדר כוח גברא ועקרות, ולעילות סובייקטיביות כגון סירוב לקיים יחסי מין, אי תשלום מזונות, התנהגות מתמשכת שאינה נאותה (כגון הכאת בן הזוג, בגידה, מתן יחס משפיל ומבזה וכיו"ב).
ישנה חשיבות רבה לבחירת עילת הגירושין בתביעת הגירושין שלכם, לאופן ניסוחה ולביסוסה הראייתי. עילת הגירושין שבה נבחר צריכה להלום היטב את מטרותיכם, ולא לסתור טענות אחרות שהועלו בבתי משפט אחרים. בנוסף, חשוב מאד לאסוף את הראיות המוכיחות את העובדות הנטענות, שכן בית הדין הרבני מחמיר מאד בבדיקת מהימנות הראיות המוצגות בפניו.
כשאחד מבני הזוג מסרב לתת גט פסק הגירושין אינו מהווה את סופם של הנישואין. בכדי להתיר את הנישואין, שני בני הזוג צריכים לבצע אקטים טקסיים, מרצונם החופשי.
במידה ומי מבני הזוג מסרב לקיים את פסק הגירושין, רשאי בית הדין הרבני להטיל סנקציות על בן הזוג הסרבן עד שיאות לקיים את פסק הגירושין. כך לדוגמא, רשאי בית הדין הרבני לאסור את הסרבן, לעכב את יציאת הסרבן מהארץ, לגרום לכך שרשיונו/דרכונו יישלל ו/או תוקפו לא יוארך, למנוע את מינוי הסרבן למשרות ציבוריות שונות, לשלול זכותו לפתוח חשבון בנק, למשוך המחאות וכדומה.
בנוסף, רשאי בית הדין הרבני לחייב את הגברים סרבני הגט בתשלום "מזונות מעוכבת מחמתו להינשא", שהם מזונות אישה הגבוהים מהרגיל.
הכתובה בניגוד לדעה הרווחת בציבור, הכתובה אינה מהווה אקט דתי טקסי בלבד, אלא יש לה משמעות חוזית מחייבת לכל דבר ועניין. הכתובה נחתמת בפני שני עדים כשירים, ולא בכדי, שכן, הכתובה היא מסמך משפטי המגלם בחובו את התחייבות הבעל, כלפי האישה, בעת הנישואין, שאם הוא יגרש אותה, הוא ישלם לה את הסכום הנקוב בכתובה.
מטרת הכתובה היא להבטיח את רצינות הבעל ולהבטיח שהבעל לא ימהר לגרש את אשתו בקלות דעת, ובלשון הגמרא: "על-מנת שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".
הכתובה מורכבת משלושה חלקים: עיקר כתובה- הוא הסכום המינימאלי אותו מחויב הבעל לשלם בכדי לשאת את האישה.
תוספת כתובה- כל סכום ששילם הבעל מעבר לסכום המינימאלי אותו הוא חייב לשלם.
נדוניה- מקובל לפרט בכתובה את הרכוש אותו הביאה עמה האישה למערכת הנישואין, בכדי שיוכל הבעל להשיבו באם יתגרשו הצדדים.
הסכום הנקוב בכתובה נועד גם להבטיח את פרנסתה של אלמנה לאחר פטירת בעלה והיא זכאית לתבוע את כתובתה מעיזבון בעלה המנוח.
הכתובה עומדת לפירעון רק בשני מקרים- בעת מות הבעל או בעת גירושי הצדדים. אם בית הדין יקבע כי לאישה עילת גירושין נגד בעלה או אם הבעל ירצה לגרש האישה ללא כל עילה, יהיה על הבעל לשלם לאישה את סכום כתובתה.
חשוב להדגיש כי פסיקה לפיה הבעל ישלם לאישה את הכתובה הנה נדירה, ואולם, תכנון נכון ואסטרטגיה נבונה הוכיחו לא פעם שהדבר הנו אפשרי.
פיצויי גירושין בבתי הדין הרבניים השתרש נוהג לפיו, בנסיבות שהדבר נראה בעיני הרבנים ראוי ומוצדק, במקרה של גירושין לפי תביעת הבעל, פוסקים לאישה פיצויים בנוסף לדמי הכתובה על כל התוספות שלה במלואן.
יש בתי דין המוצאים, כי אין בדמי הכתובה לבדם כדי לפצות על העוול שנגרם לאישה בעקבות תביעת הגירושין של בעלה.
המנהג הוא לפסוק פיצויים גם לאישה רעה שראוי לגרשה, כל זמן שאינה מורדת גמורה. אולם, התנהגות האישה תשפיע על סכום הפיצויים שיפסק.
כאשר הגירושין אינם נגרמים בעטיה של האישה הפיצויים יקבעו על-פי מקסימום היכולת של הבעל ובאפשרות של חיי קיום לאישה המתגרשת.
בקביעת גובה הפיצויים יש להביא בחשבון את מצבו הכלכלי של הבעל, עושרו, יכולתו והכל בכפוף לשיקול דעתו של בית הדין הרבני.
חוק יחסי ממון בין בני זוג הוא הגורם העיקרי לכך שבבתי הדין הולך ופוחת השימוש בנוהג לפסוק פיצויי גירושין, שכן, במקרה שהאישה כבר תבעה וקיבלה מבית המשפט החלטה על חלוקת הרכוש שווה בשווה, אין מקום לחייב את הבעל ליתן לאישה גם פיצויי גירושין.
ואולם, ישנם עדיין מקרים במסגרתם יהיה ראוי וצודק לפסוק פיצויי גירושין, בעיקר במקרים בהם בני הזוג לא צברו רכוש משותף רב במהלך הנישואין אך הבעל למד והרחיב השכלתו לקראת מקצוע עתידי בעוד האישה גידלה הילדים בבית, או כאשר יש הסכם יחסי ממון שאינו מחלק הרכוש שווה בשווה, או כאשר לבעל נכסים רבים משל האישה אשר אינם נכללים במסגרת איזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
