סמיר קונטאר הוא רוצח נתעב. על כך אין מחלוקת. אך גם בהשוואה לרוצחים "הרגילים" הוא יוצא דופן בלתי-אנושי. כדי להבין את עוצמת הרשע השטני המקוננת בנשמתו החוטאת, ראוי לזכור ולהזכיר כי פרט לעובדה שלפני כשלושים שנה, בהיותו בן 16 בלבד, הוא הוביל אל חוף נהריה חוליה בת ארבעה מחבלים מלבנון ורצח את השוטר אליהו שחר הוא עשה עוד מעשה שעליו אין סליחה, אין מחילה. הוא וחבר מרעיו הרצחניים חטפו את דני הרן בן ה-28 יחד עם בתו בת הארבע, עינת. וכאשר נקלעו, בעת מנוסתם, לקרב יריות עם שוטרים וחיילי צה"ל, רצח קונטאר ביריות את דני הרן ורוצץ בקת רובהו את גולגלתה של עינת הפעוטה וחסרת הישע.
הרוצח הנפשע קונטאר הודה פעמים רבות במעשי הרצח שביצע ותחילה אף הביע גאווה יהירה על "חיסול" קרבנותיו. רק כעבור שנים רבות מאוד, בראיון לתקשורת, אולי מתוך מחשבה כי אמירה "מתונה" תביא לו תועלת כלשהי, הביע הסתייגות ממעלליו הנקלים. הוא הסביר כי במחשבה לאחור טוב היה עושה אילו תקף יעדים צבאיים ולא אזרחיים. הסביר - אבל מעולם לא התנצל, מעולם לא ביקש סליחה. מעולם לא התחרט על מעשיו הנפשעים.
לא סוף פסוק בכורח הנסיבות, נאלצת כיום ישראל, שלא בטובתה - ואולי כתוצאה מאשמת הקודקוד שהוביל אותנו בחופזה בלתי-שקולה ומיותרת אל מלחמת לבנון השנייה - לשחרר מן הכלא, בטרם עת, את המחבל-הרוצח קונטאר שנדון בזמנו לארבעה מאסרי עולם. נאלצת, עם כל הצער, עם כל ההשפלה, עם כל הלעג שעוד ילווה אותה אחרי שקונטאר ייצא אל החופש הנכסף ב"ממלכת חיזבאללה".
השחרור המאולץ הזה של קונטאר אסור, לדעתי, שיהווה סוף פסוק בפרשה האומללה הזו שבמסגרתה ישראל משחררת רב-מרצחים חי תמורת גופותיהם של חיילי צה"ל שניספו בעת חטיפתם או מיד לאחריה. ראוי שהמדינה הזו, ובעיקר לוחמי זרועות הביטחון השונות שלה, יציבו מול עיניהם, למזכרת נצח, את דבריו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שכתב: "נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן".
את נקמת דמה של הפעוטה עינת הרן אסור לנו לשכוח לעולם. לא לשכוח ולא לסלוח. עם כל הקושי שבדבר חשוב שישראל תודיע קבל עם ועולם כי הרוצח הנקלה סמיר קונטאר הוא בן מוות. על ישראל לומר במלים פשוטות כך: "נכון ששיחררנו את המחבל קונטאר מן הכלא, אבל לעולם לא נשחרר אותו מגזר דין המוות שהוא ראוי לו. וממש כפי שנהגנו ברוצחי הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, כך ננהג בו. היד הארוכה והבוטחת של אנשי הדממה הישראלים תשיג אותו בכל מקום בו יחיה על פני האדמה. דינו מוות ומנין שארית ימי חייו הולך ומתכלה כל יום".
חשוב שהמסר הברור הזה יעבור בעולם בקול תרועה רמה ולא בקול דממה דקה, כדי שיידע העולם, שיידעו משחרי הכחדתה של ישראל, כי נקמת דם ילד ישראלי קטן בוא תבוא וכי ישראל לעולם לא תרצה לשכוח ולעולם לא תסכים לסלוח.
