X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
חוק יסוד מיידי לשבויים
▪  ▪  ▪

מנהיג החיזבאללה הוא אדם אכזר. לא רק תפקידו כמנהיג אירגון טרור/גרילה/איסלאם קיצוני הפך אותו לכזה. חסן נ. הוא אדם רע מיסודו. לא פעם ולא פעמיים נוכחה מדינת ישראל בכך על בשרה ועצמותיה שהוחזרו בארונות. הוא אדם כה אכזר עד ששלח את בנו לחזית למות עם שאר המחבלים החולמים על 72 בתולות במקום דמיוני. הבן ההרוג בטח שלא ריכך את לבו השחור ממילא. לפקודתו של מנהיג החיזבאללה נהרגו ונחטפו פעם אחר פעם חיילי צה"ל שסיירו באזור הדימדומים של הקו הסגול. שנים הוא שמר את דבר מותם בסוד, מכיר בכך שבכל העולם יש רק מדינה אחת שתהיה מוכנה להתמקח על חייליה כלל בלי לדעת על מה היא מתמקחת.
אבל החטופים/שבויים/נעדרים היו חייבים לחזור. בכך אין ספק. זאת מדינה שלא צריכה עוד פצעים פתוחים. לא אוהבת אי ודאויות טראגיות. סיור הגבול שהיה צריך ליירט את המחבלים יורט בעצמו, בפעם השנייה באותו איזור, באותו תסריט, באותה מלכודת, ואי-שם מתחת לאדמה בארץ השכנה המדממת הוחבאו גופות צה"ל וחיכו לפדיונן. לא היה אוהב ישראל אחד שלא דמיין את הדלתות של המכוניות השחורות של החיזבאללה נפתחות לרווחה ואפילו כדי חריץ, את אלדד רגב יוצא מאחת מהן כשהוא נשען על קביים ומחניק חיוך שיתפרץ רק מול המשפחה, ואת אודי גולדווסר יוצא מהמכונית עם זקן כמו של רון ארד כשידו תלויה על רצועה או משהו כזה. כולנו רצינו לראות אותו נמס לזרועותיה של קרנית, הרעיה הנאמנה מכולן. אבל זה לא הסתדר.
המדינה כולה הייתה שבויה בשבי החיזבאללה. הרוק התייבש בפה ונראה שגם הראש היהודי התייבש באותה הזדמנות. במדינה שבה יש יותר עורכי דין בכל קילומטר רבוע מכל מכל אחר בעולם לא נמצא אחד שיכניס להסכם חילופי השבויים סעיף, אפילו בעורמה, שאם מתגלה שמדובר בחטופים מתים אז הכל נעצר מייד שם בגדר הגבול, השבויים החיים שלהם מוחזרים אחורה ומוחזרים להם רק מתיהם. והרי הלבנונים הוחזרו רק לאחר שהרבנות הצבאית זיהתה את רגב וגולדווסר, אז מה לגבי הוראה סודית שבמקרה כזה משאירים אותם כאן וגם את הלבנונים לא מחזירים. מדוע שבשעת השי"ן לא יתייצבו אוייבינו מול מציאות קשה ומפתיעה שמדינת ישראל לא עומדת בעסקות ובסיכומים מפוקפקים. רוב הסיכויים שמהלך בלתי דיפלומטי בעליל כזה יוריד משמעותית את הסיכויים ששוב ניחטף.
וכדי שלא תיפול המדינה שוב בשבי יש לחוקק בהקדם חוק יסוד הקובע שמדינת ישראל אינה מנהלת מו"מ לפני שהיא מקבלת דוח מהצלב האדום/השליח הגרמני/ניקולא סרקוזי/קרלה ברוני על מצב נעדריה. ובמקביל יובהר בדרגים הבינלאומיים בהוראת קבע כי אם תישנה חטיפה יונהג לאלתר אזור אסור בטיסה בגבול האווירי של לבנון ואזור אסור בשייט בגבולותיה הימיים. אין תייר נכנס ואין יוצא ממאורת הטרור, וזה כולל את מטוסי הנוסעים שמבקשים להגיע לסוריה דרך לבנון. מי שמעניק מעבר חופשי למשלוחי הטילים לחיזבאללה ומזדהה עם חטיפותיו לא יזכה לראות דולר מתיירות עד להודעה חדשה.
הרבה עימותים בהסטוריה הוכרעו על-ידי הכלכלה, והדבר נכון במיוחד כשמדובר בשתי מדינות שאחרי הכול והתמונה משקיעות הרבה בתיירות ונהנות מהכנסות של מיליארדי דולר בשנה ממנה. ומעל הכל, למען היקום והמפץ הגדול או כל אל שתבחרו - צה"ל חייב להדק את עצמו כדי לוודא שאין סיכוי שמצב של חטיפות לוחמים יישנה באף אחד מגבולותיו. החוזק של הצבא והעוצמה של המדינה נמדדים בחוליה החלשה ביותר. וכולם כבר גילו מה היא.

לזכר הנסיגה ההיא

החייל הכי מעוטר בתולדות צה"ל, שר הביטחון אהוד ברק, ההולך ומתברר כפוליטיקאי ללא עיטורים בכלל, עקץ השבוע את ראש ממשלתו (הבוס שלו) אהוד אולמרט, וקבע כי החלטה 1701 של מועצת הביטחון לצימצום כוחו של החיזבאללה ולהכנסת כוחות האו"ם לדרום-לבנון היא כישלון. והרי הציטוט מהמצביא שהיה לפוליטיקאי: "ההחלטה מופרת, החיזבאללה ממשיך להתעצם בסיוע אינטימי של הסורים, ובמלאת שנתיים למלחמה ראוי שנאמר באופן מפורש: ההחלטה לא עבדה, איננה עובדת וכנראה לא תעבוד".
את 13,000 הטילים שהיו לחיזבאללה בפתיחת המלחמה - ושאלפים מהם שוגרו על צפון הארץ - הוא קיבל לאחר שראש הממשלה ברק החליט לצאת חד-צדדית מלבנון. בלי בטחונות וללא הסכמים בינלאומיים. ככה לבד, כמו שברק רגיל לקבל החלטות. ועכשיו, כשר ביטחון "שבא לתקן את צה"ל" לאחר המלחמה העלובה ההיא, החיזבאללה שילש את כוחו המקורי והתעצם/הצטייד ביותר טילים מאשר בפתיחת המלחמה, כולל טילים נגד מטוסים, למען נווטינו הבאים. וכל זאת - להזכירכם - בעיקר בתקופת כהונתו של מר ביטחון. לתשומת לב הזוג הטרי אהוד ונילי ברק - בקרוב יגיעו לחיזבאללה טילים שיוכלו להגיע עד למגדל אלרוב ברחוב פנקס בתל אביב. רגע, הגיע למערכת עידכון - כבר הגיעו.

למשפחות החטופים הבאים, לצעוק - וכמה שיותר חזק

אי-שם בתחילת שנות התשעים הזמינו את תמי ארד לביקור בטייסת של רון הנעדר. הבת יובל הייתה אז קטנה, אולי בת ארבע. בשתיהן ובעצם אצל כולנו פיעמה התחושה שהשבי של נווט הפאנטום הוא ממש זמני ועומד להסתיים. סמכנו על ממונה-העל לנושא השבויים והנעדרים אורי לובראני. ומישהו שלא חשב על זה מספיק החליט להושיב את יובל בתא האחורי של מטוס הפאנטום, במקום שבמטוס אחר, מעל מדינה אחרת, ישב אבא שלה עד שהפצצה שהיה אמור להשליך על מטרת מחבלים התפוצצה קרוב מדי למטוסו. הילדה הקטנה חייכה אומנם מול המצלמות, אבל פניה בקושי ביצבצו מעל המעקה והיא הלכה לאיבוד בתוך התא. גם אבא שלה הלך לאיבוד מתוך תא של פאנטום, ונראה שלתמיד.
עמדתי בסמוך לתמי ארד כאשר מפקד הטייסת הפליא את הסבריו על המטוס ומערכות הנשק שלו. ואותו מפקד טייסת שכנראה לא חשב על זה מספיק הצביע על פצצה ופלט את המשפט האומלל "זאת פצצה חכמה". תמי ארד התריסה לעברו בציניות שקטה "כן, ראינו איזה פצצות חכמות יש לכם". וזאת הייתה בדיוק הבעיה במקרה רון ארד. המשפחה הייתה תרבותית מדי, צייתנית מדי לכל ראש ממשלה ושר ביטחון ולפעמים ראש ממשלה/שר ביטחון כשלובראני תמיד ברקע, שהורו לה ולאמא של רון בתיה לשמור על פרופיל נמוך. ששש. לא להפריע בין 1986 ל-2008. לובראני מטפל. אני עצמי פגשתי בו בשדות תעופה בחו"ל, חושבני שביפן או בטורקיה. גורר מזוודה, גורר את כל המדינה ללא תוצאות. אחר-כך הוא פרש ובתיה ארד נאספה אל אבותיה מבלי לפגוש בבנה שוב.
יובל ארד גדלה ועמדה על דעתה ומחתה השבוע נגד אלה שקראו למדינה להניח "לפרשת ארד". "אולי זה ישמע תמוה", אמרה, "אבל לא ניתן להכריז על מותו של אדם רק בגלל שלא יודעים. התבוננתי בתמונה שלו ולא ידעתי איך לספר לו. הוא התבונן בי בחזרה וביקש סליחה. סליחה שהוא מעיק עלינו כל השנים ועל כך שהוא עולה לנו כל כך הרבה. באמת שלא הייתה לו כל כוונה להיות בזבזן. לא הצלחתי להישיר אליו מבט, כי התביישתי. בשביל המדינה ובשבילו".
שוב, בשקט, במילים מנומסות, רגישות, פגיעות, נציגה של משפחת ארד מדברת על רון שכנראה נהרג על-ידי שוביו במהלך מבצע שערך צה"ל בעיירה מיידון בדרום-לבנון. נועם שליט, לעומתם, היה שקט בהתחלה, אבל הבין מהר מאוד שכך לא יגיע רחוק ובנו יישאר לתמיד במרתף בעזה. עכשיו הוא לא חוסך את שבטו, חרצובות לשונו, עלבונות וחרפות וגידופים מהמערכת ומהעומדים בראשונה, כולל ראש הקודקוד, על אוזלת יזם בהשבת בנו גלעד שהיה בשליחותם. המחיר אומנם יעלה עכשיו "תודות" לעסקת קונטאר, אבל בזכות הצעקות יש לנועם שליט את רוב הסיכויים לראות שוב את הבן שלו.

תאריך:  16/07/2008   |   עודכן:  17/07/2008
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
כדי שהמדינה לא תיפול שוב בשבי
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  כתוב תגובה 
1
סוף הטיפשות במחשבה תחילה
מרק טווין  |  18/07/08 00:41
 
- יש לסלק מהכנסת, לא רק את קדימה
הניה  |  18/07/08 10:59
2
טור מעניין דרור ל"ת
א.ניוטון  |  18/07/08 21:13
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
נילי, ליזה וטל רבינוביץ'
אלו הטוענים כי שבו בנים לגבולם, עושים שימוש מבזה בלשון קודש כדי להונות את הציבור כאילו הצליחה מנהיגות להביא להישג מדיני
אפרי הלפרין
שולמית אלוני רצתה לזרוק השבוע את יהדותה, ובית המשפט לא נתן לה    במישור הערכי - חבל שכך החליט בית המשפט. עם ישראל באמת לא חייב להלחם עליה, אבל יש אחרים עליהם חובה להלחם, ואני אומר אשרי - יהודי אני, ויהודי לא מפקיר יהודי
בועז מושקוביץ
אילו אכן הרג צה"ל את הילד מוחמד א-דורה, צפוי היה שהכתב אשר "חשף" את הפרשהיפרסם רב-מכר עולמי על גילויו    אולם שארל אנדרליין מערוץ 'פראנס 2' נראה כמי שמעוניין כי הפרשה תגווע ותישכח
משה גנן
על משמעותם הסימבולית של סמלי הסטטוס של הכהונה הנבואה והמלוכה - המעיל והאדרת
שרית ילוב
סיפור קצר על אהבה, התנחלויות, ירושלים ומשוררים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il