למען הסדר, אגדיר את מעמדי: אני אזרח ישראל הזכאי להצביע לכנסת ישראל בבחירות הבאות והנה מונחת לפניכם מערכת השיקולים שלי.
לאחר שנוכחתי לדעת, במהלך השנתיים האחרונות, שהממשלה הנוכחית, כמכלול, מהווה סכנה ברורה ומיידית על שלוותנו וביטחוננו. ולאחר שלמדתי באמצעות עשרות דוגמאות שהיעילות המינימלית הנדרשת מראש הממשלה ומעמיתיו השרים - איננה מתקבלת ולא תוכל גם להתקבל. כעת, נותר לי לחלוק עמכם את מחשבותיי לשלב הבא: מי הם המועמדים שניצבים לפנינו כתחליף הולם לשלטון הקיים.
ראשית, אינני מתכוון להצביע לגלריה הקיימת של המנהיגים: ברק, אולמרט או נתניהו. אגלה לכם סוד: ניסיתי את כולם כראשי ממשלה ובכולם טעיתי. אחד מהם, בנימין נתניהו, יכול לדעתי לשמש בהצלחה רבה באחד משני תחומים: שר החוץ ושר האוצר. יחד עם עוזרים מתאימים הוא מסוגל להגיע ליתרון יחסי. שני האחרים - אינם ראויים לשום תפקיד. מוטב שישתלבו בסקטור הפרטי ובו יקבלו את גמולם.
אני גם מתבונן על השורה השנייה של המנהיגים בשלוש המפלגות העיקריות ואינני חושב שיש שם מועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה. לרוב, גם לא לתפקיד של שר. יכולת הדיבור של המועמדים מפותחת אבל אינני זוכר מניסיוני עמם בתפקידי שר אפילו קבלה אחת, בודדת, על מעשים או רפורמות שניתן להגדירם בכותרת: הצלחה. לא בתכנון ולא בביצוע. בדרך כלל הם עוסקים בתגובות על נושאים שהגיעו לרמת איום על שלומנו הביטחוני, כלכלי, חינוכי.
שנית, נדרשות לישראל דמויות חדשות המתאימות לאתגרים החדשים שנוצרו באותם תחומים בהם לא טיפלו ממשלות ישראל שנים ארוכות. אינני רוצה יותר במועמדים שיעסקו בלימוד ובניסויים. היו לנו כאלה רבים, במשרדים שונים. הפעם אנו זקוקים לדמויות שהוכיחו בפועל, מחוץ למעגל הפוליטי, את יכולתן בהנהגה ובהובלה להצלחה. אני מדבר על מועמד לראשות הממשלה ולקבוצת השרים הבכירה לצדו.
שלישית, אני מאמין כי מדינה דומה לארגון יצרני, תעשייתי. ארגון שיודע להתמקד בתחומים שהוא מתמחה בהם, יודע להצביע על כיוונים להתפתחות נדרשת ולהוביל את הארגון לכבוש כיוונים אלה ולהתפתח לרווחת בעליו. מי שניהל בהצלחה ארגון יצרני גדול ומצליח, יכול וחייב להתנסות בניהול ממלכתי. זהו גיוס לאומי. זהה לגיוס קצינים וחוגרים לשירות מילואים ולמלחמות ישראל. אם אנו מסוגלים לקרוא לאנשים לחרף את נפשם עבור הגנת המדינה, חייבת להיות לנו יכולת לדרוש מסירות נפש ומוטיבציה זהה כדי לתקן ולשפר את התחומים העיקריים בחיינו.
קבוצת פיקוד המועמד לראשות הממשלה, שאוחז ברשותו בקבלות של הצלחה מהתחום היצרני, חייב להיות בעל יכולת לרכז סביבו שישה עד שמונה אנשים, בעלי ניסיון דומה לשלו, כשכל אחד מהם מתמחה בנושא מסוים: תעשיה, רווחה, ביטחון פנים, חינוך, חוץ, ביטחון, אוצר, בריאות.
הגלריה החדשה לא אמורה להישען על שום מפלגה. אני סולד ממפלגות ואינני היחיד. המפלגות הן מטען צד מכביד ובלתי נחוץ. אני זקוק לקבוצה פיקוד של אזרחים שהחליטה להתגייס למטרה משותפת לקדנציה של ארבע וחצי שנים. היא אמורה להתמקד במומחים ובבעלי ניסיון מוכח, במטרות ובדרך להשגתן בכל אחד מהתחומים עליהם הופקדו. מדובר במצע מוגדר לפי מטרות, עם לוחות זמנים משוערים להשגתן בשלבי ביניים. המבחן יהיה ביכולת הקיום של המצע שלהם.
מי שלא יצליח לבצע 80% מהמטרה לה הוא מחויב, יסיק מסקנות ויעזוב. זהו הקוד בחברה העסקית ולשם צריך לחתור. שימו נא לב שאף מנהל בכיר ומצליח מהסקטור הפרטי לא השתלב בהנהגת המדינה. הגיעה העת לשינוי בגישה זו.
הנבחרת שתתגבש תעמוד לבחירה כקבוצה אחת בבחירות הבאות. אם הרכבה יהיה ראוי - היא תזכה למספר המנדטים הראוי, מעל שליש מחברי הכנסת הנבחרים.
רביעית, אם לא אקבל את מבוקשי לקראת הבחירות הבאות - לא אשתתף בהן ולא אצביע. זה לא איום. זוהי זכות. מסקנה אישית שלי המבוססת על ניסיון עם ממשלות קודמות וזיהוי של חוסר כדאיות לטרוח מול התוצאות שקיבלתי עד כה.
זהו זה.
