הגעתי אמש לכינוס הראשון של 'שקוף', רק כדי לגלות שגם כשהם בשקפקפים, פוסעים עיתונאים על קצות האצבעות ואֶנְגָזֶ'ה... בשורה חתרנית לא יצאה משם. לא שלא הסכמתי עם הצורך בעיתונות חופשית, רק שהסיבה שיצאתי מהבית וממקלטי הבטוח מאחורי מסך ומקלדת, הייתה כדי לפגוש את איריס יער אדלבאום לקפה. היה שווה. המפגש עם איריס, בעיקר.
מי, מה, איפה? גג פרטי ופריקי מעל לשוק הכרמל, עם אדי ניחוח זבל ורעש המכונות המנקות את השוק. נכחו בכינוס כ-150 איש ואישה, להערכתי, הרוב המכריע צעירים מאוד, בעלי סגנון אחיד, צעיר, זרוק. אנשים בראשית הקריירה; נראה היה שהניסיון המצטבר על הגג לא גדול. היו עוגות מאפי בית, תרומת המשתתפים, וקופסא לתרומות למימון הערב. המיצג האומנותי היה של משורר מחאה שהלחין לחנים מוזרים, מדוקלמים, של שיריו ושר אותם. נכחו מעט מאוד עיתונאים ותיקים ומנוסים כמו ענת סרגוסטי או דניאל בלוך ונוספים, אך מעט.
מה הם רוצים? שקוף רוצים לפעול, כהצהרתם, נגד השתקת העיתונות על-ידי הממסד. אני איתם. בשבוע שבו נוכחתי (שוב) שחוסר צדק אינו יכול להיראות, משום שהשר השקוף ונקי הכפיים טלפן לעורך העיתונות החופשית ועוד תחקיר חשוב נגנז, המעט שיכולתי לעשות, הרי, הוא להגיע לכינוס הזה.
מה מדאיג אותי? מדאיגות אותי שלושת השאלות המנחות את הקוראת ההדיוטה לאג'נדה של שקוף:
1. גם אתם חושבים שהשילוב בין הון, עיתון ושלטון מסכן את הדמוקרטיה הישראלית?
- כן, כן, כן!
2. מדאיגה אתכם הגישה הבידורית בחדשות, התמעטות הערכים, וההיסחפות אחר ספינים ומניפולציות?
- כן, אבל הגישה הבידורית לא שייכת לאג'נדה של שקוף, היא עניין של סגנון. השאלה עצמה משקפת ששקוף לא ממוקדים. מי שלא מבדלים לעצמם יעד מעוצב כהלכה - אין להם לאן לחתור. ברכה לבטלה.
3. גם אתם מעוניינים בשיח ציבורי אחר, שישרת את האינטרסים של כל הישראלים ולא רק את אלה של בעלי ההון ובני בריתם?
- כבר יש כזה, קוראים לו 'האינטרנט', ויש בו כבר הרבה אינדיבידואלים שעושים עיתונות ופובליציסטיקה חופשית ושלא דופקים חשבון. ע"ע הבלוגוספירה, Nfc, העוקץ, הגדה השמאלית, אתרי חדשות פרטיים קטנים ואפילו השתתפות הציבור בדיווחי המלחמה האחרונה, שעקפו את ההשתקה הממסדית.
השאלה היא האם עיתונאים שגדלו בעיתונות הממוסדת מסוגלים לייצר לעצמם זהות אישית עצמאית, מבלי שיהיה להם גב של ארגון או מרחב מדורג, היררכי, שניתן להיאבק בו על עמדות כח? אני מסופקת. העובדה שבדוח ההוצאות של שקוף - אחת ההוצאות הראשונות היא ללוגו לארגון (לוגו לא שקוף! מי הכינ/ה את הבריף? מי עיצב/ה?) וכרטיסי ביקור, משקפת קונפורמיות. וקונפורמיות לא יכולה לעשות מהפכות. במהפכה, כמו במהפכה: היחידים עושים מעשה, הארגון עוטף אותם בדיעבד. ואז מתחילה ההסתאבות. כאן - אולי בשל טעות אסטרטגית ואולי בשל מחשבה הנטועה עמוק בקיים - הם התחילו מהארגון. הקימו ממסד שיאבק בהשתקה הממסדית, ואף תיארו את רוח התכנים שיהיו בו. ככה, מראש. הכתיבו.
שקוף מבטיחה הבטחה יומרנית ולא ממוקדת, שיש להיות כל מה ששקוף מן הסתם היא לא, על-מנת לנסות לקיימה: צריך יכולת ארגון גבוהה, כזו שתייצר כנס פתיחה שהוא אירוע יחצני מהדהד - ולא משהו מקומי על גג מעופש בשוק הכרמל.. .ראו לעניין זה דוגמאות טובות כמו המאהל הנודד או ועידת העשוקים. יעד ברור ומובדל ושאינו מערבב בין הביקורת על טעמו הקלוקל של לוח השידורים ליעדיה הגבוהים של ההתאגדות.
צריך אג'נדה מחדשת ושמכירה בקיים - הניתוק מכל העשייה עד כה - כולל תשובתו של נתי יפת לאדם בקהל ששאל למה צריך את שקוף כשיש כבר Nfc, שהעלתה בי את האסוציאציה של הפתגם המיוחס לפלובר: מי שאינו יודע את ההיסטוריה, מבזה את העתיד. צריך בעיקר מנהיג/ה משוגע/ת לדבר, nut-case עם דבקות מוטרפת במטרה, וצריך (טפו טפו טפו) כסף, ולהכיר בחשיבותו של הכסף כמשרת מטרות טובות, לאהוב ולרצות אותו, במקום להתחנן לתרומות (כן, נתתי 10 ש"חבכניסה). צריך לעשות את הספין של החיים עם הסברה ששולחת עיתונאים להשתולל ברשת עם כל ידיעה שירצו לדחוף.
יסלחו לי המארגנים, שאני איתם כמובן (ואני מניחה שהם יודעים זאת מרוח הטקסטים שלי לאורך השנים) בכל אחד מהיעדים שהגדירו, אולם חשה ששקוף עלולה להיות בבחינת "הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות". סגנון הפעולה הזכיר לי קצת את הקבוצות המרקסיסטיות של פעם. השיגו כותרות, שיחקו בחסמבה - ועדיין המעמדות רק הולכים ומתקטבים.
מה אני רוצה? אני רוצה לראות פה עוד יואב יצחק, ומאידך - עוד הלמו. אני רוצה שהעיתונאים הללו יורידו את השקפקפים, ילכו על החול הלוהט, ייצרבו, ידרכו על קיפודי ים, ויחשפו כל סיפור. או, אם להדגים בלייב: אני רוצה שהחוויה של השבוע האחרון - במהלכו ניסיתי למצוא מדיה מודפסת שתעלה סיפור המעביר ביקורת על התנהלות משרד הרווחה וגיליתי שכולן מאויימות ואינן מעלות כעת שום אייטם נגד משרד הרווחה, לא תחזור על עצמה. בלית ברירה, עם הכובע של 'עיתונאית אלטרנטיבית' - אני אדאג שהסיפור יעלה. בלי רישום עמותה, כרטיס ביקור או מדיניות עריכה המחליטה איזה אופי יהיה לחדשות ש"אף אחד לא יכול לצנזר".
