בעולם התיירות היא מכונה "ונציה של הצפון", ולא בכדי: את אמסטרדם, בירת הולנד, כמו "תאומתה" האיטלקית, מבתרות עשרות תעלות לעשרות איים קטנים, ו-500 גשרים מקשרים בין חלקיה השונים. וכמו בוונציה, ברחוב הצר שבין חזית הבניין לבין התעלה, שמורה תמיד פינה חמה לנטיעת עץ, ועוד נותר, אפילו, מקום להצבתם של מספר זוגות-אופניים, כשמתחת לגשר עוברת לה סירה, עמוסה בתיירים - חווייה מקסימה, במיוחד בשעות הערב, כאשר כל גשר מואר באור יקרות.
בעיני המבקרים בה מצטיירת, אומנם, אמסטרדם כעיר שמרנית, אבל גם כעיר שאינה קופאת על שמריה. מחד היא מיטיבה לשמור על צביונה כעיר הולנדית עשירה מהמאה ה-17, על בתי הבובות שלה, על החלונות התיאטרליים והגגות המשולשים המאפיינים אותה, בדיוק כמו שילדים מציירים בתים; ומאידך היא מצטיירת כעיר ליברלית לכל דבר, ששולט בה החופש, ללא מיצרים, עם הזנות הגלויה, עם עישון הסמים הפרוע, וגם עם הנירוונה: החופש שלא לעשות כלום.
חל מהפך אני מעלה, עדיין, בזיכרוני את היפוכה של אמסטרדם בעברה הרחוק השונה כל כך מההווה. בשנות ה-50 של המאה החולפת, כשבקרתי בה לראשונה, יצא לפניה שמה כעיר נקייה ומצוחצחת מאין כמוה. רחובותיה הבוהקים נודעו לתהילה ותושביה היו הולנדים בלבד.
כיום התהפך הגלגל: העיר מזוהמת כמעט על כל צעד ושעל, ותושבים מעשרות מדינות, בעיקר מהאיים ההולנדיים, שהיגרו אליה בהמוניהם ושיצרו בה רוב דומיננטי, הנחילו לה את תרבות הסמים.
אבל, דומה שיותר מכל נודעה תמיד אמסטרדם ב"רובע החלונות האדומים" שלה. הזנות החופשית פרחה ושיגשגה בו, חופשי חופשי,לעין כל, כפי שלא הצליחה לעשות זאת בשום מקום אחר. אלא שבאחרונה חל מהפך והכורת העירוני הניף את גרזנו גם על הרובע הנוצץ הזה והפך אותו, בחלקו, למרכז-אופנה של מעצבים צעירים, למורת-רוחן המובנת של מאות עובדות הרחוב, שעדיין נותרו בו, אבל בקצב מוחלש יותר.
עושר אמנותי מעבר לתדמיתה הזנותית, אמסטרדם היא עיר של עושר אמנותי, עם מוזיאונים לרוב. הנודע שבהם הוא ה"רייכסמוזיאום" - בית-נכות עם אוצר בלום של הציור ההולנדי הקלאסי, ובתוכו יצירות גדולות של רמבראנדט; ולעומתו ה"סטדליק" - מוזיאון המוקדש לאמנות מודרנית;, וכמובן המוזיאון ליצירות וינסנט ון-גוך - אתר חובה לתיירים.
ויש גם מוזיאון הבירה, שבו משוחזר תהליך מילוי הבקבוקים ובישול השיכר; המוזיאון הימי, לזכר ימי הזוהר של הולנד כמעצמה ימית, הממוקם בבניין בן מאות שנים; ומוזיאון השעווה, שבו ניתן להצטלם עם דיוקנותיהם של אישיה המפורסמים ביותר של הולנד כמו של העולם כולו, שעוצבו כבובות.
לחלופין אפשר לבקר במוזיאון האירוטיקה, המורכב מחמש קומות שלמות, אשר מציגות תמונות חושניות, אביזרי-מין שונים ומשונים ועוד הפתעות מהפתעות שונות. כמוזיאון לאמנות המין, יש בו גם ציורים ופסלים מתקופות שונות בהיסטוריה ומאתרים שונים בעולם, העוסקים כולם במיניות ובמין.
הנקודה היהודית ולהבדיל אלף אלפי הבדלות: מוזיאון אנה פרנק, הנושא את שמה של אותה ילדה יהודיה שהסתתרה במשך שנים מהקלגסים הנאצים. המוזיאון ממוקם במה שהיה ביתה הפרטי והמיתולוגי של מי שנחשבת עד היום לילדה האמיצה בעולם. ניתן להסתובב בבית עצמו, לראות היכן הסתתרה אנה פרנק וללמוד את אורח-חייה בשנותיה האחרונות. בתום הסיור אפשר לחזות ביומנה האישי, המתורגם לעשרות שפות והממחיש את גבורתה וניצחונה ההירואי.
ואם בנקודה היהודית עסקינן, כדאי גם לבקר במה שהיה הגטו היהודי, הקרוי "ניומרקט", שבו התגוררו 60 אחוז מיהודי העיר הספרדים, שברחו מן האינקויזיציה. וכמובן לא לשכוח את בית הכנסת הפורטוגזי הישן והמפואר, שנבנה בשנת 1675 ושניצב בתפארתו עד עצם היום הזה. תפילת ערב שבת, לאור הנרות ולקול סילסולו הערב של החזן, עם ניגוניו הספרדיים, היא חווייה מרטיטה ובלתי-נשכחת, שלא כדאי, בשום פנים ואופן, להחמיצה.
