גירוש יהודי אנגליה ב-1290 הוא נושא פחות מוכר בציבור, רק משום שהיו באותה עת בבריטניה רק כ-3,000 יהודים. אלמלא כן, היה האירוע מאפיל בחומרתו על גירוש יהודי ספרד והפוגרומים של רוסיה הצארית. למרות שהמגנה כרטה נחתמה לפני כן, ב-1215, היא לא חלה על היהודים, שהמשיכו להיות כפופים לשרירותו של המלך, אשר ניצל אותם כמלווי כספים ,וכך הם נהיו לשנואים במיוחד על הנתינים הבריטיים. במקביל הפיצו הכמרים האנגליים את הדעות הקדומות ועלילות הדם נגד היהודים "רוצחי המשיח", וכך נחרץ גורלם של יהודי אנגליה.
אכזריותם של הפוגרומים שבוצעו ביהודי אנגליה המעטים לפני ובמהלך הגירוש יכולים להעיד על עומק האנטישמיות שניטעה בליבות האנגלים. הבריטים ולא הנאצים היו הראשונים שחייבו את היהודים לענוד טלאי עוד ב-1219. ייתכן כי העובדה שהכנסייה האנגלית, בניגוד לאינקוויזיציה הספרדית, מעולם לא הוקעה על-רקע ההסתה האנטישמית שלה, מנעה טיהור המיתוסים האנטישמיים שהמשיכו לפעפע בתודעה האנגלית.
העובדה שבשאר ימי הביניים אין עדויות לאנטישמיות בריטית נובעת מכך שעד 1655 לא היו יהודים באנגליה למעט בודדים במסווה או באישור מיוחד. האפליה של היהודים באנגליה בוטלה רק ב-1858 (לפני בדיוק 150 שנה) והגירוש מעולם לא בוטל באופן רשמי.
שני יהודים הגיעו לגדולה בחיים הציבוריים בבריטניה. בנג'מין ד'יזראלי, שקידומו התאפשר רק משום שהוטבל לנצרות על-ידי הוריו בגיל 13, ולמרות זאת זכה לביטויים של אנטישמיות במהלך הקריירה שלו. השני היה לסלי הור-בלישה, שלאחר מות אביו נישאה אימו ללא-יהודי. בהיותו שר המלחמה בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה, הוא הואשם בבולשביזם וחרחור מלחמה, וחיילי הצבא הבריטי, שהיו לכאורה תחת פיקודו, שרו שיר אנטישמי אודותיו. בסופו של דבר הוא הודח, לא מעט בשל ההתנגדות שעוררה יהדותו, דווקא בעת שבה המדיניות שהוא הוביל עמדה להוכיח את עצמה.
האם זה מקרה שאותה ממשלה שהובילה את הפיוס מול גרמניה הנאצית, הייתה זו שהוציאה את הספר הלבן של מקדונלד במאי 1939? לי אין ספק, שאותו קו מחשבה שרצה לפייס את הנאצים, תוך התעלמות מהזוועות שבוצעו כבר באותה עת כלפי יהודים בכל אזורי השליטה הנאצית, אחראי לעמדה שדרשה לפייס את הערבים שרצחו יהודים במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936- 1939) בהנהגתו של חג' אמין אל-חוסייני שהיה תומך מוצהר של הנאציזם. גם היום קיימים באצולה הבריטית, בכנסייה ובאקדמיה שלה אנשים הסבורים שאלמלא "הבעיה עם היהודים" ניתן היה לסגור עניין עם היטלר ולמנוע את מלחמת העולם השנייה. חשיבה זו עומדת מאחורי המוטיבציה הסמויה לתמוך בתעמולה הפרו-פלשתינית השקרית המיועדת לדה-לגיטימציה של הציונות ושל ישראל עד-כדי הצדקה בדיעבד של נטישת היהודים לגורלם במלחמת העולם השנייה. דה-לגיטימציה אשר אינה בוחלת בהשוואה המקאברית בין הנאציזם לציונות.
גם לאחר שהמדיניות הבריטית הכוללת השתנתה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ומינויו של צ'רצ'יל לראש הממשלה, נותרו אותם אנטישמיים במשרד המושבות הבריטי. התוצאה הייתה מניעת יכולת להציל יהודים על-ידי בריחה לארץ, פגיעה בהתיישבות היהודית, ומניעת אפשרות התגוננות מפני התקפות הכנופיות הערביות. גם התבוסה המדינית שנחלה המדיניות הבריטית בארץ בסופו של דבר, ומלחמת המחתרות שהתנהלה נגדם, הביאה לא מעטים מהם לטפח את האנטישמיות הלטנטית שלהם לאנטי ישראליות מוחצנת. לאחר שהאו"ם הורה לבריטים להביא לידי סיום את המנדט, הם המשיכו לעצור מעפילים יהודיים, להקפיא כספים של הגופים הציוניים בבנקים בבריטניה, פגעו ביכולת ההגנה של הישוב העברי (לדוגמה: גוש עציון ושיירת הדסה), ונמנעו במכוון מביצוע העברה מסודרת של השלטון על הארץ. אינני צריך להרחיק את עדותי. אימי ז"ל, ששוחררה על-ידי הצבא הבריטי ממחנה הריכוז ברגן-בלזן, ושהסיוע הרפואי שהוגש לה הציל את חייה ברגע האחרון, חוותה את הצד האחר של אותו צבא בריטי, כאשר פצצת עומק הופעלה על ידו נגד אוניית המעפילים "ביריה" בה הגיעה לארץ, והיא נכלאה על ידו במחנה המעצר בעתלית.
אפרים קישון אמר "האובייקטיביות היא תירוץ הצבועים". בעניין זה, הצבועים הבריטים אינם יוצאים מן הכלל. מתנגדי הציונות של טרום 1948 הסתירו בקנאות את האנטישמיות שלהם. אלא שמחקרים שנעשו לאחר פתיחתם מחדש של הארכיונים¹, מצביעים על כך שהתומכים הבוטים ביותר בעניין האנטי-ציוני והפרו-פלשתיני היו אנטישמים. במכתביהם, בנאומיהם בפורומים סגורים, ובשיחות פרטיות הם לא היססו להשתמש בביטויים גזעניים כלפי יהודים, ולתמוך בחיסולם של כל היהודים בפלסטינה ובבריטניה גם יחד.
אינני מכיר לעומק את הרקע שעליו התחנך ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון, שאביו היה כומר בכנסייה הסקוטית. גם אם הוא אכן נאור ואובייקטיבי אמיתי, עדיין יש לו מלחמה קשה לנהל כלפי הרבדים האנטישמיים הקיימים באומה שהוא מנהיג. גם אם אינו רוצה בכך, המדיניות של ממשלתו עדיין מושפעת מ"כוונות טובות" כביכול לפעול באופן "אובייקטיבי", שמסתירות היתממות אנטישמית שמכוונת בזדון נגד כל מה שיהודי, ציוני וישראלי.
באשר לנו, לא נותר לי אלא לסיים בקלישאה השחוקה המבוססת על דבריו של וורן הארדינג, הנשיא ה-29 של ארה"ב: אלוהים ישמור עלינו מאוהבינו, משונאינו נישמר בעצמנו.
