מספרים על אשה לונדונית אחת שהתקשרה לתחנת הרדיו של ה-BBC ואמרה שבכל לילה, עם סיום השידורים, בזמן השמעת ההמנון, היא כבר נמצאת במיטה והיא לא יודעת כיצד לנהוג: האם עליה לקפוץ מהמיטה ולעמוד דום, או שמא די בכך שהיא תתמתח דום מתחת לשמיכה.
השיב לה דובר ה-BBC, שקיימת אפשרות שלישית: לכבות את הרדיו.
אבל אצלנו, בתוך מליאת הכנסת ממש, מצאו דרך להתעלל דווקא בהמנון, ואגב כך גם להשפיל את בנות הקול היפה, וזאת - משום "קול באשה ערווה" רחמנא לצלן.
ובכן, בסיום נאומו של ראש ממשלת הוד מלכותה, גורדון בראון, במליאת הכנסת, התקבצה לה מקהלת חברי הכנסת בפינת אולם המליאה ושרה את ההמנון. מין גימיק שכזה.
אלא שהמקהלה הפרלמנטרית הזו שרה את ההמנון לא לפני שעברה סלקציה וסיננה מתוכה החוצה את הנשים חברות הכנסת, וזאת כדי שחברי הכנסת החרדים לא ייאלצו חלילה לשמוע את קול זמרתן, ואוי לאוזן השומעת את קול הערווה הזה.
והשאלה היא למה ומדוע בחרו דווקא באופציה המשפילה הזו?
הרי הבעיה קיימת וידועה. ואם כך, למה לא ויתרו על כל הגימיק המשפיל והמבזה הזה מלכתחילה?
ואיפה את - יושבת-ראש הכנסת דליה איציק? הייתכן שלא חשת מושפלת? היכן הוא הערך המוסף שלך לטובת שיוויון בין המינים?
כי הכנסת שלנו היא לא כנסת חשוכה. יותר גרוע: היא כנסת טיפשה!
