הסתמכות על אביזרים חוסכי עבודה כמו: מכוניות, מעליות ושלטים, לוקחים מאיתנו כל דרך טבעית לאימון, והופכים את דור הילדים בימינו לעצל וחסר ניידות ביותר בהיסטוריה.
פחות מאחד מכל ארבעה ילדים מתאמן באופן מסודר 30 דקות מכל סוג של פעילות גופנית ביום (הגבול הנמוך ביותר של כל טווח מקובל), וככל שמתבגרים מתאמנים עוד פחות.
יותר מ-25% מהבנות ו-17% מהבנים עוסקים פחות משעתיים בשבוע בפעילות גופנית. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת, כ-5% מהילדים סבלו מעודף משקל, היום המספר מתקרב ל-25%.
כשילדים עוסקים בפעילות גופנית, בין אם אישית כמו רכיבה על אופניים, או בהחלקה על גלגליות או בספורט קבוצתי כמו כדורגל או כדורסל, הם יכולים לגרום תת תזוזות בשדרה שלהם.
תת תזוזה היא מצב בו חוליה אחת או יותר בשדרה יוצאת מאיזון ומפריעה למעבר השדר המנטלי מהמוח אל אחד או יותר מהתאים, רקמות ו/או איברים של הגוף. תת תזוזות אינן גורמות בהתחלה באופן כללי לסימפטומים, ולכן מחייבות שאנשים יבדקו את השדרה שלהם באופן סדיר ומתמשך, על-מנת להבטיח פעילות אופטימלית של מערכת העצבים. כוחות גופניים כמו סיבובים, חבטות ו/או נפילות יכולות בהחלט לגרום תת תזוזות, כמו גם פעילות שריר כללית קבועה.
חוסר פעילות יכולה גם היא להיות כר נוח להתפתחות מצב כזה, הפוגע בביטוי יכולות הגוף לתפקוד אופטימלי. שרירים שאינם רגילים לפעילות וחיזוק באופן רגיל, יכולה להיפגע היכולת שלהם לבצע את עבודתם טוב כפי שהם יכולים.
הדבר נכון בעיקר, כאשר הילדים נושאים משקלים כבדים מדי. רק בגלל שהילדים מבלים את רוב זמנם בלימודים, צפייה בטלוויזיה, משחקי נינטנדו או בגלישה באינטרנט, אין משמעה שעצמות השדרה שלהם אינן יכולות לצאת מאיזון. הן לבטח יכולות והן יוצאות איזון. לרוע המזל, נדיר שתת תזוזות חולייתיות, גורמות לסימפטומים בתחילתן, לכן ילדים, כמו גם מבוגרים אינם יודעים לרוב אם יש להם תת תזוזות.
על ההורים לדאוג שהשדרה של ילדיהם תבדק מדי שבוע למציאת תת תזוזות וכיוונונן. כיוונון מהיר ומיידי של הפרעות אלו יאפשרו לילדים למצות את מלוא יכולותיהם והפוטנציאל שלהם בכל תחומי חייהם.
