חרדה מרפואת שיניים, המכונה "דנטופוביה", נובעת פעמים רבות מחוויה טראומטית שעבר המטופל בילדותו, דוגמת טיפול שיניים שבוצע ללא אלחוש מקומי, או טיפול שבוצע בניגוד לרצונו כילד ועוד. החרדה הזו עלולה לגרום למטופל להימנע מטיפולי שיניים וכך להגיע למצב של הזנחה משמעותית שתגרור אחריה מספר רב יותר של טיפולי שיניים, או אפילו לטיפולים שיהיו מורכבים יותר ויקרים יותר כלכלית.
הפחד מרעש המקדחות, הריח החריף האופייני לחומרים בהם נעשה שימוש במרפאת השיניים, מראה מחט זריקת האלחוש, פחד מדם ומהמכשירים לקידוח, התלויים מעל הכיסא הדנטלי, גם הם תורמים לחרדות המטופל. כשאלו מתלווים לתחושת איבוד השליטה האישית של המטופל כתוצאה מישיבה עם פה פתוח לרווחה וביצוע פעולה רפואית במקום כה אינטימי בגוף, הדבר עלול ליצור חוסר אונים וחרדה שאינם בהכרח הגיוניים, אך לחלוטין קיימים.
בזמן של "התקף חרדה" המטופל חש אובדן שליטה מוחלט, סובל מכאבי ראש וסחרחורות, דופק לב מואץ, הזעה ויובש בפה, נשימה מוגברת ומואצת ולעיתים אף הרגשת חנק. החשש לחוות מחדש מצב חרדתי כזה מונע מהמטופל לחזור על אותה חוויה לא נעימה ומשכך הוא נמנע מלשוב לטיפול שיניים.
מכיוון שהתופעה נפוצה בכ-25% מכלל האוכלוסיה, לעיתים קרובות מקבל המטופל חיזוקים לחרדה שלו מהסביבה הקרובה לו, מה שמונע ממנו מלשוב לטיפול השיניים, בין אם הוא בסיסי ובין אם הכרחי.
