רוחות חדשות בבג"צ

כאשר יש להחמיא ולפרגן לבג"צ - יש לעשות כן בפה מלא וברוחב לב. וביתר פירוט, יש להחמיא לכבוד השופט אדמונד לוי, וכן למשנה לנשיאה כבוד השופט ריבלין ולכבוד השופט דנציגר שהצטרפו אל השופט לוי בפסק דין נוקב וגלוי לב, שספק אם נראה כמותו אי פעם בעבר. הנה פיסקת הפתיחה של פסק הדין:

"להוותנו, נדרשים אנו זו הפעם למחלוקת שעילתה בתוך הבית פנימה. על כך יש להצר עד מאד, שכן אף שאין חולק כי כללי המשפט המנהלי ... חלים על מערכת בתי-המשפט כשם שהם חולשים על כל רשות שלטונית אחרת, המעט לו היית מצפה מאותה מערכת הוא כי ביישומם היא תנהג הקפדה יתרה, הגינות ודרך ארץ, כמתחייב מן ... הערכים שמבקשת היא, מעשה יום-ביומו, להנחיל לאחרים".

העובדות, בקליפת אגוז, עניינן מערכת יחסים עכורה בין נשיאת בית משפט השלום במחוז תל אביב, עדנה בקנשטיין, לבין סגניתה בבית משפט השלום בהרצליה, מיכל שריר. היחסים בין שתי השופטות התקלקלו כדי כך שהשופטת בקנשטיין, כך מתברר, הרחיקה את השופטת שריר מתפקידה בבית המשפט בהרצליה, ועשתה כן בדרכים עקלקלות ונפתלות, מבלי לתת לה את זכות הטיעון, ואולי העיקר: לא בפגישה פנים אל פנים, אלא במייל צחיח בן שורה וחצי. כתוצאה מכך עתרה השופטת שריר לבג"צ וזה אמר את דברו. והדברים חמורים עד למאד. כי בג"צ לא רק שקבע שהנשיאה בקנשטיין נהגה בחוסר הגינות על-פי כללי המשפט המינהלי, אלא שמדבריו של בג"צ עולה בבירור, שמעשיה של הנשיאה בקנשטיין גובלים בחוסר יושר. ומוסיף בג"צ ונוזף בשופטת בקנשטיין באלה המילים:

"בית המשפט אינו נחלתו הפרטית של איש, חשוב ומרכזי ככל שיהיה. אין אדם המוסמך לנהוג בו כרצונו. איש אינו פטור מקיומם של כללי יסוד של מִנהל ראוי...".

האם אך לפני שנים בודדות היינו זוכים לראות פסק דין נוקב שכזה, ועוד כלפי נשיא של בית משפט? בחלום! עד לא מזמן היה סכסוך מעין זה שבין שתי השופטות מטואטא אל מתחת לשטיח - גם אילו היה השטיח מגיע עד לתקרה. ועכשיו, מן הסתם, יטפטפו מכיוונה של השופטת בקנשטיין שבג"צ אינו אלא עושה דברה של הנשיאה ביניש - באשר בקנשטיין וביניש צהובות זו לזו אף הן. אלא שלמקרא פסק הדין של בג"צ - גם בקנשטיין תתקשה להכחיש שהיא הרוויחה אותו ביושר.