כדבר הזה יכול לקרות רק בישראל. יושבת לה ועדה בכנסת כדי לדון בהצעת חוק מסוימת שעברה בקריאה טרומית בכנסת, ומטרת הדיון המרכזית היא "מה יחשבו הגויים על ההצעה". כוונתי להצעת חוק יסוד ירושלים בירת ישראל של ח"כ גדעון סער, שקובעת כי לכל החלטה על שינוי בגבולותיה המוניציפאליים של ירושלים יידרש רוב מיוחס של שמונים חברי כנסת.
"האם זה יעורר התנגדות בינלאומית גורפת?" שאל שוב ושוב במהלך הדיון יו"ר הוועדה ח"כ מנחם בן-ששון. "וכמה דם ישפך בגלל החוק הזה", זעם ח"כ זחאלקה באיום שמשמעו אינו אלא "אתם תחקקו את החוק ואז אנחנו נהרוג בכם". אבל האמת היא שהדיון היה מעניין ואפילו מחכים. "ע"פ החוק והמשפט הבינלאומי, לישראל יש ריבונות על כל ירושלים", אמר פרופ' שלמה סלונים, מומחה למשפט בינלאומי מהאוניברסיטה העברית. לא זו בלבד אלא שהתברר כי אותה החלטה 242 המפורסמת, שעליה יש הסכמה בינלאומית כולל בסיס להסכמים שנעשו עם מדינות ערב ואש"ף, איננה כוללת את ירושלים על-פי החלטה מכוונת של הממשל האמריקני ונשיא ארה"ב דאז לינדון ג'ונסון. אח"כ הוסיף פרופ' סלונים כי הסכמי אוסלו, שבהם לכאורה דובר כי ירושלים תישאר לשלב האחרון במו"מ וכביכול הוסכם לחלק את ירושלים, רבין ופרס דברו וגם כתבו וחתמו כי לא מדובר על חלוקת ירושלים אלא על מתן מענה לדרישות הדתיות של כל העדות הדתיות בירושלים.
את דבריו השלים מי שהיה שגריר ישראל באו"מ, ד"ר דורי גולד, שהזכיר כי ב-1995, כאשר הציג רבין את הסכמי קמפ - דייויד, הוא התחייב בכנסת כי "ירושלים תישאר בריבונות ישראל", מילא זה, אלא שפרס אמר גם הוא כי "לא נסבול את ירושלים עם חומה גבוהה בתוכה". ד"ר גולד ציין כיוון חשיבה מעניין מתוך מחקר של נדב שרגאי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור בנושא הדמוגרפיה בירושלים. וזה הולך ככה: בשנת 1949 היו 100,000 יהודים בירושלים. לאחר שכבש הלגיון הירדני את ירושלים והעיר חולקה, נטשו 25,000 יהודים את העיר בגלל חוסר היציבות הביטחונית שהמצב יצר. "אם נחלק את העיר", הסביר ד"ר גולד, "יתכן שניצור שוב תנאים לנטישה המונית של יהודים, בדיוק הפוך ממה שמצדדי החלוקה רוצים. בנוסף, במקרה שישראל תיסוג יש לה אלפי אזרחים ישראלים ערבים שיוכלו אם ירצו לעבור לעיר המערבית או לכל מקום בישראל. המדינה לא תוכל לנטוש אותם, יש לה מחויבות. יהודים עוזבים וערבים נכנסים אז מה עשינו?" ד"ר גולד הזכיר שלרש"פ יש תביעות בעלות על 70%!! משטח ירושלים המערבית, "זאת לא תהיה חלוקה נקיה כי מיד יפתח מאבק על התביעות הנוספות ויהיו כאן מעין "חוות שבעא". ואם זה מעניין מישהו התברר בוועדה שעל-פי מסמכים בריטיים היה רוב יהודי בכל ירושלים ב-1863.
אבל מה שבאמת מעניין היו דבריו בנוגע לחשיבות החוק ש"יתנו כלים לדיפלומט ישראלי להתמודד", לדבריו "השינויים בעמדת ישראל כל כך מהירים, אז אין קונצנזוס ואין קווים אדומים ואי אפשר לבנות גרעין של הסברה אם אין יציבות וכל שנתיים אומרים הפוך, זו אולי דמוקרטיה אבל המשמעות הדיפלומטית קשה ביותר". "מניסיוני", מוסיף גולד, "אם יש עמדה מדינית ברורה, לא תמיד יתמכו ומן הסתם יהיו גינויים, אבל המדינות החשובות לנו יתמכו, הכול תלוי מה ישראל משדרת".