מעניין יהיה לקרוא את ההסברים, אם בכלל יהיה כאלה, מדוע הפתק שתחב בכותל המערבי אובאמה פורסם בעיתונות. אם יקרה הבלתי יאמן ויינתנו הסברים, לבטח יטענו שבשם זכותו של הציבור לדעת או חופש העיתונות מותר היה לעשות זאת. האומנם?
התייחדותו של אדם עם בורא עולם היא אינטימית לחלוטין ומן הראוי שתישאר כך. מי סמך את העיתונות להוציא את הפתק של המועמד לנשיאות ארה"ב מחריצי הכותל ולפרסמו ברבים? גם לו היה מדובר באדם מן הישוב ולא רם מעלה, גם אז הביזיון של הוצאת פתק אישי ופרסומו ברבים הייתה גסות רוח שאין כדוגמתה.
בעידן של רייטינג ולא של תוכן, של בידור זול ונטיעת אשליות מתוקות, אין לצפות לרמה מינימלית של הגינות, אך האם ניתן לרדת עד הביבים בעבור כותרת בעיתון? התשובה של העורכים הנכבדים ושל העיתונאים תהיה חיובית. הכול ניתן לפרסום. לשם הצדקת מעשיהם המכוערים יגייסו אלה את כל הטיעונים, אפילו יערכו מחקר משווה ויגלו בפני הקורא הישראלי שלעומת מדינות אחרות, העיתונות הישראלית מתונה למדי. נגד טיעונים אלה, ניתן יהיה להביא טיעונים רבים אחרים שיסתרו את המגמה השלטת התקשורת הישראלית להצדיק כל דבר.
בעיתונות העולמית יש דיווחים על המעשה המכוער של פרסום הפתק של אובאמה. אם לא במאמרים עצמם, אז בהחלט טוקבקיסטים מסוימים כבר מצאו את הביטויים ה"מתאימים" למעשה, הרעל האנטישמי נשפך מתוך התגובות. לבטח, יהיו גם אצלנו אשר יטענו שממילא יש אנטישמיות בעולם, אם פרסום הפתק של אובאמה וללא הפרסום. אם לאלה טוב עם הטענה הזו, שירווח להם.
התנהגות התקשורת הישראלית היא חלק מן התרבות הישראלית העכשווית המקדשת את הגס והמכוער כי הוא מוכר טוב, על חשבון העומק, האמת, המוסרי וההגון. הכול מהר, ללא בדיקה, ללא חשיבה, ללא רגש.
הוצאת הפתק של אובאמה ופרסומו מהווים חלק קטן מחוסר הרגישות של התקשורת הישראלית. כותב שורות אלה הצביע מפורשות על חוסר הרגישות והתבהמות של התקשורת במהלך ימי השבעה של משפחות גולדווסר ורגב. אם מותר לפרסם מאמר, תוך כדי השבעה, שבו טענות על אפליה בסיקור העיתונאי בין שתי המשפחות האבלות, מה יכול להיות נמוך מכך?
בתחרות המטורפת הזו אחר הגרוטסקי, המציצנות הבלתי נסבלת תוך כניסה לפרטיותו של כל אדם, כולל הפינות האינטימיות ביותר, פוגעת קשות בכלי התקשורת. ובדיוק כאן טמונה הבעיה הקשה: לכלי התקשורת תפקיד עצום במשטר דמוקרטי, ובראש ובראשונה הגנה על הציבור וביקורת על ממסד. ככל שהתקשורת תרד נמוך יותר, כך ירע לה משום שיש גבולות שגם הציבור הרחב לא יהיה מוכן לעבור אותם. הנזק עלול להיות קטלני.