לאחר רצח יצחק רבין, היינו כולנו בהלם מן השפלות, המוסר הלקוי, הנורמות המעוותות, ולא האמנו כי נרד מטה מטה אל השאול המוסרי במהירות שכזו. אך כעת, לא ניתן עוד לדבר על אדם שלקח את החוק לידיו, או זרם פוליטי קיצוני ומטורף. כעת אנו חוזים בחברה אשר לא רק שלא הפנימה ערכים חדשים ומתוקנים, אלא המשיכה בקו של כל דאלים גבר. הן המערכת הפוליטית והן מערכת המשפט - איבדו את עשתונותיהן,ומתנהלות באופן מקרי, בחוסר שליטה מוחלט על הנושאים עליהם הן מופקדות.
כאשר ראש הממשלה מסרב לשתף פעולה, הפרקליטות צולעת בכל קבלת החלטה. המשטרה מדליפה, בית המשפט כבר שכח מזמן כיצד על שופטיו לנהוג, ועשיית הצדק בישראל מתחילה להיראות כחלומו הרטוב של האזרח התמים, שאינו יודע אנה יפנה במצוקתו, כאשר כנסת ישראל בוהה אדישה במתרחש בצמרת, ואינה נוקפת אצבע, ומשאירה את ההחלטה בידי היועץ המשפטי, אין לטעות במסר.
ישראל איננה מדינת חוק, ישראל מתנהלת על-פי כוחנות, אינטרסים, הטיית הצדק, ובעיקר צפצוף מוחלט על כל העקרונות שלמענן לחמה ועליהן קמה. הימים האלה הם ימים שחורים להיסטוריה השלטונית של ישראל, ולא נראה כי בעתיד הקרוב לעין מצב זה עומד להשתנות. כן, באין חזון ייפרע עם ואיתו הממשל הישראלי כולו.