להיות מנהיג ולכהן כשליח הציבור, זה איננו "סידור עבודה" כמו שהגדיר פעם אולמרט. מועמדים לכהונות בכירות עוסקים בשליחות ולא במשלח יד. הכבוד הגדול שחברה רוכשת למנהיגיה, נבע בעבר, מכך שלא כל אחד יכול לכהן על חשבוננו כראשי מדינה, שרים, מחוקקים, ראשי ערים וכדומה.
כללי השוק קובעים כי כשיש היצע מצומצם של תפקידי מנהיגות, הביקוש רק הולך וגדל. אז איך זה שבמקום לדרוש מנבחרינו להשתבח ולהיות איכותיים יותר ויותר - אנו הולכים נגד כל היגיון, ובוחרים מנהיגים פגומים, מושחתים, מפונקים, תאווי בצע ושררה?
בעבר נדרשה לכך עמידה בתנאי סף צלולים וברורים. הטוען למנהיגות ציבורית, חייב היה להיות טהור לב, נקי כפיים לחלוטין, ללא צל רבב, צנוע ופשוט, וכמובן, עליו או עליה, להיות נושאי בשורה וערכים ולא חסרים כאלו בישראל, אך אלו פשוט מדירים רגליהם מהסחי שפשה בפנתיאון המנהיגות שלנו.
הרבה אנשים טובים, העונים לקריטריונים הללו, ניסו להיכנס לפוליטיקה, אך ברחו ממנה כשהבינו כי הפנתיאון שורץ בנוכלים שהמיטו בושה על המילה המופלאה "פוליטיקה". הטובים והנעימים שמעיזים לנסות, מחויבים לעבור "טקסי חניכה" אכזריים, שאת כלליהם המעוותים קבעו אלו שהשתלטו בזדון על מרכזי השלטון והמפלגות, כמו דורמנים גברתניים בפתחו של מועדון נחשק.
הטוען למנהיגות, נדרש לשקר, לעוות דין, לעשות "דילים" המנוגדים לאמונותיו ועקרונותיו, לגנוב סוסים יחד עם אותם נוכלים, וכך להוכיח שהוא ראוי להשתייך אליהם. גם הנבחר האיכותי ביותר, מגיע מהר מאד לפרשת דרכים משולשת.
הראשונים הנאמנים לעקרונותיהם מגורשים מחצרות ההיכל, האחרים משחקים במשחק המכור ומסתפקים בפירורי הצלחות, והאחרונים פשוט שכחו מאין באו ולמה והפכו לגרועים שבמושחתים.
אולמרט, אותו הפישפש שעלה למעלה, הוא נציג של זן משובט מסוכן הרבה יותר, אלו שנכנסו מראש כשמטרתם אחת - לעשות לביתם.
אם תשאלו אנשים שנחשבים בעינינו למנהיגים ישרי דרך כמו יוסי שריד, שולמית אלוני, גדעון סער, משה ארנס, זהבה גלאון, תמר גוזנסקי, איתן כבל, מתן וילנאי, בנימין בגין, מיקי איתן, שלי יחימוביץ', פרופ' בן-ששון, אבישי ברוורמן, ישראל ואחרים, כולם ישפילו מבט ויגידו: "ככה זה בפוליטיקה, אם אתה רוצה לקדם משהו, עליך לוותר על עקרונות או לקום ולעזוב". אז למה אין לנו מדד שמדרג את נבחרי הציבור על-פי יושרם, מסירותם וערכיותם, למה אנחנו לא מתגמלים את ישרי הדרך?
תודה נוספת לאולמרט עוד תודה לאולמרט, שלימד אותנו שצריך ל"הרוג" את הנוכלות כשהיא קטנה, עוד כשנוכל נתפס כשהוא בתפקיד ציבורי זוטר וכבר לוקח הלוואות מבנק צפון אמריקה ולא מחזיר, כבר אז צריך לטפוח על שכמו, להגיד לו "חביבי דרך צלחה" בקריירה הפרטית, אבל לא אצלנו בפנתיאון.
תודה לאולמרט שלימד אותנו שאין שטח אפור בין האסור והמותר ואין להתייחס בסלחנות ל"טעות בשיקול הדעת" של נבחר ציבור בנושאים של טוהר מידות, נבחר שטועה בשיקול הדעת כפי שטעה אולמרט בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, ובהלוואות מבנק צפון אמריקה ובפרשת ימק"א, הלוואות מאלמליח ומשועי ארץ אחרים, שלא יתפלא כשקיבל "טעות בשיקול הדעת" במכרז בנק לאומי, בבית בכרמיה, במעטפות ומימון אישי על חשבון נכים ויתומים, ואל לו להלין על "טעות בשיקול הדעת" בכניסה למלחמת לבנון, הרג שווא של בנים.
וחשוב מכך, שלא נתפלא על הטעות האחרונה העומדת לפתחנו. הלחיצה על הכפתור האדום שתגרור מלחמת גרעין עולמית.
כשנבחר ציבור טועה בשיקול הדעת, גם בעניין פעוט, שיקום וילך הביתה. אין צורך במשפטים ופלילים. עונשו שיורחק לצמיתות מלבוא בשערי המנהיגות - גם אם זו רק ראשות עיר בנגב.
הדבר הנכון לעשותו כעת, הוא להעמיד את כל 120 הנבחרים למכרז מחודש שיסנן החוצה את כל מי שדבק בו רבב. אל בהלה, ייוותרו לפחות מחצית הנבחרים, וייוותר מקום מספיק למנהיגים חדשים ואיכותיים.
