זימרת קדימה: למה הם שרים?

על חטאי אני מודה היום. אני מכור לשידורי חדשות - בעיתונים הכתובים, ברדיו ובטלוויזיה. לפעמים זה מעציב להיות צרכן בלתי נלאה של אירועי המציאות, לעתים זה מייגע, לא אחת ברור לך שאתה נחשף, שלא בטובתך, לפרסומת "סמויה" המוגשת כאילו המדובר בחדשות אמיתיות, ולעתים קרובות בחירת האייטמים המגיעים לשידור היא ממש מגוחכת, חד-צדדית או לפחות מצחיקה. אחת הסצינות האקטואליות היותר משעשעות ועגומות נחתה על בימת החיים של העולם הטלוויזיוני בראשית השבוע, כאשר אחד מערוצי הטלוויזיה הראשיים שידר "מפגש מוטיבציה" של ראשי מפלגת קדימה כשהם מתאחדים במופע של שירה בציבור ומפליאים לזמר את שירי ארץ ישראל היפה שהייתה גם טובה, אך לא עוד. האמת: הייתי מרותק למסך. ציפי לבני שרה במרץ ובביטחון רב, שאול מופז זימר כמעט ללא קול ושידר תחושה שלא תמיד הוא זוכר את מילות השירים, אבי דיכטר ואחרים התנועעו לפי הקצב הנכון, ופעילים מן השורה השנייה ניצבו מאחור בחיוך רחב כשהם נהנים מן האחדות שמפגינים מנהיגיה של מפלגת השלטון שכ-60 אלף איש בלבד התפקדו לשורותיה. מי שחסר לי באירוע החברתי הזה, חסר לי מאוד, הוא הזמר המוביל, אולי הכוכב של הלהקה, אהוד אולמרט. אולי - כך חשבתי לעצמי - פשוט שכחו להזמין אותו, ואולי הוא החליט שעם זמרים כאלה מוטב לו להיות סוליסט. כשתם המופע המרהיב, שמשום מה לא זכה לכתבות המשך בערוצים אחרים, וגם לא עוטר בדברי פרשנות חכמים של עיתונאים "יודעי כל" שדעתם כה נחרצת עד שאין הם מוכנים להניח לאף לא אחד לבלבל אותם עם העובדות האמיתיות, נזכרתי בבדיחה אירונית שהייתה נפוצה בנעוריי, ועד היום, לדעתי, היא משקפת היטב את המצב העגום שאליו נקלעה ישראל השבויה בידי שלטון שאוסף כישלונותיו יכול להירשם בספר השיאים של גינס. וזה דבר הבדיחה העגומה ההיא: תלמיד תיכון חוזר מבית הספר ומציג בפני אביו, בהיסוס מה, את תעודת סוף השנה האישית שלו שאותה ניתן להגדיר, בעדינות רבה ביותר, כדי לא להעליב, בתואר "לא מי יודע מה". חשבון: בלתי מספיק. תנ"ך: בלתי מספיק. ספרות: יכול להיות יותר גרוע. היסטוריה: קצת יותר טוב מגרוע. אזרחות: בלתי מספיק לחלוטין. מלחמה ושלום: כישלון מוחלט. התנהגות וטוהר המידות: בלתי מספיק ייחודי. זמרה: מצויין. תגובתו של האב המופתע הייתה מהירה כהכשת נחש. הוא סטר לבנו בכוח רב, מימין ומשמאל, והיה מוסיף לסטור לו אלא שהבן, אולי למוד ניסיון, נרתע כבזק לטווח מרוחק מאורך אמת היד של אביו. "למה אתה סוטר לי" זעק הבן הפגוע בעלבון רב "דווקא כשאתה רואה שקיבלתי ציון מצויין?" בכאב לב עמוק השיב האב: "עם כאלה ציונים גרועים אתה עוד שר?". לצערי כי רב, חבורת זמרי קדימה העליזים נחבאה מאחורי מסך הטלוויזיה ולא הייתה בהישג יד כדי שניתן יהיה לסטור לה ולשאול אותה בדיוק את אותה שאלת אכזבה של האב לבנו הכישלונר.