זה 22 שנה שאני שומע את סרג'יו מדבר פוליטיקה, ועדיין אני מתקשה להחליט אם הוא באמת מתכוון לדבריו. סרג'יו, בכל אופן, טוען שכן. אני קומוניסט, הצהיר בפני כשפגשתי אותו לראשונה בניו-יורק, אבל קומוניסט איטלקי, מיהר להבהיר, והקומוניזם שלנו שונה לחלוטין מכל קומוניזם אחר. לא ידעתי בדיוק מה עלי להבין מזה. קומוניזם כאילו? באותם הימים קשה היה להעלות על הדעת, שתלמידיהם האיטלקיים של מארקס-לנין-אנגלס אינם מתייחסים ברצינות לתורה המקודשת, שעל מזבחה נשפך דמם של מיליונים.
בתחילה הנחתי, שהיהודי שבו (אמו יהודיה ארגנטינאית ממוצא פולני) נמשך למשנתו של המומר. לאו דווקא, התברר לי, כשבאתי לבקרו בנאפולי. כי שם, בחדר השינה שהוקצה לי בבית הוריו, גיליתי על כוננית הלילה פסלון של לנין, שהוצב על-ידי אביו של סרג'יו, דרום-איטלקי מלידה. דרך-אגב, ישנתי היטב באותם לילות, כשעיני נעצמות סנטימטרים ממבטו חמור-הסבר של המהפכן הדגול. הייתה זו ראיה מוצקה - היחידה שנתקלתי בה עד כה - ליתרונות הקומוניזם.
בשנים האחרונות מצביע סרג'יו בעד אחת המפלגות הסוציאליסטיות שקמו אחר קריסת ברית המועצות ולאחר שהמילים "קומוניסטית" ו"עממית" בשמותיהן של מפלגות יצאו מן האופנה. עם זאת, לא היסס סרג'יו לציין בפני לא מזמן, שקובה (שבה אין מתביישים כלל במילה קומוניזם) היא המקום היחיד בעולם שעוד כדאי לחיות בו. כרגיל, איני יודע אם הוא מתבדח או לא.
קורא את נועם חומסקי עלי להעיר, שסרג'יו אינו ממהר לנסוע לפנינת גן-עדן זו שראול קאסטרו משמר לנו בשמו של אחיו הבכור - גם לא לביקור קצר. בכלל, בחיי יום-יום הוא רחוק מן הקומוניזם כמרחק מפלגת-העבודה מ"מעמד" הפועלים. סרג'יו הוא רופא, שעזב את הרפואה הציבורית לפני שנים כי נמאסה עליו הדרך שבה היא פועלת, ובמקום זה הוא מנהל את עסקיו הרפואיים באמצעות חברה פרטית בבעלותו, שמאפשרת לו לטפל בחולים על-פי ראות עיניו וליהנות מן היתרונות הקפיטליסטיים הרגילים של כל חברה בע"מ, כמו למשל רישום של מכוניותיו על שמה.
ואם כבר מדברים על המכוניות של סרג'יו, מעל לוח-השעונים של אחת מהן גיליתי באחד מביקורי האחרונים בנאפולי את ספרו האחרון של נועם חומסקי - משהו בדבר הקונספירציה של שועי ארצות-הברית להשתלטות הקפיטליזם האמריקני על החברות השונות של העולם כסיבה למלחמה שלהם בעירק, ובכלל כסיבה לטרור העולמי. ספריו של חומסקי עושים לאחרונה חיל, וברחבי הקמפוסים באמריקה ואירופה נחשב הפרופסור הזקן מ-MIT לגורו החדש של הדור הצעיר. נו - נאנחתי - עוד אינטלקטואל יהודי שמאלני שמבלבל לעולם את השכל...
ואתה מאמין בכל זה? איני יכול להתאפק מלשאול את סרג'יו. בוודאי - עונה לי מי שגדל על ברכי הדטרמיניזם ההיסטורי כדרך הסתכלות על התפתחותה של האנושות. אבל - וכאן הוא מפתיע אותי בכנותו - אם כבר להיות נתין של אימפריה, לא עדיפה אמריקה מברית-המועצות לשעבר?
הפעם האמנתי לגמרי ברצינותו. ככה זה - פה ושם פולט סרג'יו דברים, שאתה יודע שדוקא אליהם הוא מתכוון. הטון והמבט הם אחרים. כמו למשל, כשהוא מדבר על אירופה ועל סכנת המוסלמים שבה. פתאום אתה שומע איטלקי נחרץ, שמוכן לעשות הכול כדי שישמרו אורחות החיים שלו ושל עמו, ושאין זה אכפת לו אם מה שהוא מציע אינו נחשב להומני או סוציאליסטי.
לדבר איתם? על מה? מסיבה זו ברור לי, שאילו, למשל, היו מנסים לבשל איזה מין "הסכם אוסלו" בשביל חבל קמפניה, היה צוחק בפה מלא יחד עם שאר איטליה ובועט החוצה את מי שמציע לו הסכם כזה. אמת, אני מבחין במבט מזוגג בעיניו כשאני מסביר לו את עמדותי ביחס למזרח התיכון. אחרי ככלות הכול, סרג'יו ניזון עלינו מן התקשורת באירופה וממה שמטפטפים באזניו קרוביו הארגנטינים החיים בארץ, וקשה לומר שהדברים שהוא מוצף בהם יום-יום מזכירים במשהו את מה שהוא שומע מדי פעם ממני. אבל כששאלתי אותו לא מזמן שאלה היפותטית, בנוסח: אילו הייתה איזו אוכלוסיית הרים של אזור אִירפִינוֹ שמעל נאפולי ממטירה פגזים וטילים על ערי השפלה, מה היה קורה? התשובה שלו הייתה מיידית: בתוך כמה חודשים היינו מחסלים את הבעיה. כל ממשלה הייתה פועלת כך.
ולא הייתם מנהלים איתם משא-ומתן?
לדבר אתם? על מה? נשמע מופתע. טוב, אם בכלל, רק אחרי שהיינו שמים סוף מוחלט לעניין.
הוא כמובן ידע היטב מה היה הנמשל של שאלתי, ואף-על-פי-כן הגיב כפי שהגיב. כשזה נוגע להישרדות איטליה, אינו יכול אחרת. כי בענייני חיים או מוות, גובר השפעתו של דם אבותיו מצד אביו, יליד שכונת העוני של נאפולי, על כל השפעה אחרת שהייתה - או אי-פעם תהיה - על סרג'יו.
